חלום על ציקי

אתמול בלילה חלמתי על ציקי.

הוא שכב בתכריכים, אבל לא פחדתי אלא ניגשתי אליו, ודיברתי אליו, ואמרתי לו "תתעורר! תקום!"

והוא התיישב וחייך אליי. לא חיוך מפחיד, אלא חיוך שמח כזה. כאילו שיחקנו משחק וגיליתי שהוא העמיד פנים, ועכשיו הכול בסדר.

חבל שזה לא הופך את הכול לבסדר באמת.

סיוטים

היה לי סיוט בלילה. כל מה שאני זוכר זה את הקצה שלו.. איש מכוער מדבר אל ג'וק בחדר גדול ומתפורר בבית ישן ומתקלף ומטונף.

הסיוטים שלי הם נדירים. חלומות רעים לא פוקדים אותי הרבה, וכאלה שקשורים בציקי אפילו פחות.

חלום שהיה לי שבו פגשתי את ציקי והוא לא דיבר אליי הוא חלום שהגדרתי כחלום עצוב מעט, אך אף פעם לא היה לי חלום שציקי היה בו ויכולתי להגדיר אותו כסיוט.

בחודשים האחרונים אין לי חלומות על ציקי. לא כאלה שאני זוכר בכל מקרה. מקווה שהוא יחזור אל החלומות שלי בקרוב.

חולם עליך ואותך ציקי

שוב יש לי חלומות שכוללים את ציקי.

באחד הוא חווה איתי הרפתקאת מסע, בשני הוא משתתף פסיבי שצופה.

לפעמים הוא מחייך ומדבר הרבה, ולפעמים הוא שותק ומסתכל, כאילו אין לו מה לומר או שהוא רוצה שאבין לבד.

בעבר, החלומות היו מלאי משמעות וכיום הם יותר "חברתיים". הוא שומר על קשר איתי דרך החלומות. (כך זה מרגיש לפחות)

לא תמיד החלומות שמחים, וזה בדרך כלל גם לא ממש קשור למצב הרוח שלי. יכול להיות לי יום עגום וחלום מרגש ושמח בסופו.

בדרך כלל אני לא ממש זוכר אילו דברים נאמרים בחלום ביני לבינו. לפעמים אני זוכר משפט מסוים או מילים בודדות.

אני שמח שהקשר הזה נשמר ומקווה שישאר לעולם.

זה לא עובר. זה לא נעלם. זה לא הולך לאף מקום.

נראה לי שכאב כזה נשאר בעצמות, חודר, ולא עוזב.
גם כשאני לא חושב עליו אני מרגיש את המתח הבלתי פוסק.
חשבתי שאלה דברים אחרים מהחיים שלי, אבל עכשיו אני כבר לא בטוח.
לישון זה לא ממש לישון.
וגם כשעובר יום בלי ממש לחשוב עליו באופן פעיל (כי הוא תמיד שם מאחורי המחשבות),
אז ההרגשה נמצאת שם. כמו איבר רפאים שמנסים להפעיל שוב מפעם לפעם.
כששמחים אז מרגישים קצת אשמים. כן, גם עכשיו, אחרי שנים שעברו.
וכשיש אירועים הקשורים למוות הם מחברים אותי ישר למה שהיה. מחפש ומוצא את קווי הדימיון בין מוות למוות.
מרגיש כמו קפיץ מתוח ללא שום אפשרות להשתחרר. גם כשמנסה במודע, הרוגע לא מחזיק. ולא משנה מה עושים.
וכשאני חולם עליו, אז בכלל מתחילות כל מיני מחשבות. למה הוא עושה את זה, ולמה הוא אומר את זה, ומה המשמעות של כל דבר?
והמוות בכלל - זה משהו שמעסיק. מקווה שיש שם משהו בצד השני, ומה שזה לא יהיה, שהוא יהיה שם מאושר.
מצד אחד רוצה להאמין באלוהים כי זה חלק מהאמונה שיש שם משהו, ומצד שני - אם יש, אז למה הוא לא עצר את זה? הרי גם משהו לא אנושי שעובד לפי הגיון (נגיד) יכול לדעת שההגיון אומר שלא היה צריך לקרות דבר כזה.
עובר לי בראש כל הזמן שעבר מאז, כל מה שעשיתי הופך מטושטש ולא משמעותי. הרי זה לא שינה שומדבר באמת.