A million stars * מיליון כוכבים

בעקבות מותו של אחיה, סגן תם פרקש בתאונת המסוק בגבול לבנון, ביום שני 24 ביולי 2006 - שרה עמית פרקש שיר שנכתב ע"י יפתח קרזנר, חבר קרוב של המשפחה והוקלט שעות מספר לפני הלוויה.

השיר לדעתי הוא דרך מדהימה להתמודד לפחות מעט עם אובדן כזה, והרגשתי הזדהות והבנה למה שעמית ומשפחתה עוברים עכשיו..

כמו שעמית אמרה, זהו פצע שלא ממש מגליד אף פעם. נקווה שיכאב פחות.

תנחומים למשפחות ההרוגים בלבנון

אני שולח תנחומים למשפחות ההרוגים וברכות החלמה מהירה לכל הפצועים בין אם חיילים או אזרחים.

בשמי ובשם כל משפחת איל.

מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

מילים נראות משומשות, מהוהות, ולא מספיקות אפילו מעט. הרגש, והכאב הם גדולים מנשוא.

הזמן רק לפעמים עוזר להקהות את הכאב. אהבה היא דבר שכן עוזר. אהבה של חברים, אהבה של משפחה.

אבל הוא פצע שלא נסגר אף פעם. כל מה שאפשר לעשות הוא לחטא אותו בהמון אהבה, ולא לתת לו להזדהם בייאוש.

Things that remind me of Tsiki דברים שמזכירים לי את ציקי

Many things remind me of him. every day, and some times even more often than that..

1) Tattoos. Especially ones of Dragons.. he had a big tattoo on his shoulder and arm.



2) When people (myself included) drop or spill something on the table.. it reminds me of many shabat dinners with him. He always used to do that..



3) Alcohol. He didnt use to drink much. But he did a bartender course and was happy to serve his friends..



If anyone has more things that remind him of Tsiki, you're welcome to send them to me and I'll publish them..

הילדים של חורף 73

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

חלמתם אותנו לראשונה עם שחר, בתום הקרבות

הייתם גברים עייפים שהודו למזלם הטוב

הייתן נשים צעירות מודאגות ורציתן כל כך לאהוב

וכשהריתם אותנו באהבה בחורף שבעים ושלוש

רציתם למלא בגופכם את מה שחיסרה המלחמה.

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה

כשנולדנו היתה הארץ פצועה ועצובה

הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה

כשנולדנו ברכו הזקנים בעיניים דומעות

אמרו הילדים האלה הלואי לא ילכו אל הצבא

ופניכם בתצלום הישן מוכיחות דיברתם מכל הלב

כשהבטחתם לעשות בשבילנו הכל להפוך אויב לאוהב.

הבטחתם יונה

עלה של זית

הבטחתם שלום בבית

הבטחתם אביב ופריחות

הבטחתם לקיים הבטחות

הבטחתם יונה

אנחנו הילדים של חורף שנת שבעים ושלוש

גדלנו, אנחנו עכשיו בצבא עם הנשק, קסדה על הראש

גם אנחנו יודעים לעשות אהבה, צוחקים ויודעים לבכות

גם אנחנו גברים, גם אנחנו נשים, גם אנחנו חולמים תינוקות

ולכן לא נלחץ, ולכן לא נדרוש, ולכן לא נאיים

כשהיינו קטנים אמרתם: הבטחות צריך לקיים

אם דרוש לכם כח ניתן, לא נחסוך, רק רצינו ללחוש

אנחנו הילדים של החורף ההוא שנת שבעים ושלוש

הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום בבית
הבטחתם אביב ופריחות
הבטחתם לקיים הבטחות
הבטחתם יונה

25th Of April

Exactly One Year ago, Tsiki's Funeral was conducted.
I remember each step I took behind the military car that transported him to the Graveyard.
I remember the tears, the words, the emotion that conveyed so much beyond letters and syllables.
I remember my brother. I remember the last talk I had with him the day before he was killed.
"Be careful Tsiki" I said to him, "Watch out for yourself"
May his soul rest in peace.

25 באפריל

לפני שנה בדיוק (לפי התאריך הלועזי) נערכה ההלוויה של ציקי.

אני זוכר כל צעד שהלכתי מאחורי הרכב הצבאי שהוביל את הארון לבית הקברות.

זוכר את הדמעות, את המילים, את הרגש שהביע גם הרבה מעבר לאותיות והברות.

זוכר את אח שלי. זוכר את השיחה האחרונה שלנו בטלפון, יום לפני שנהרג.

אמרתי לו "תיזהר, ציקי. תשמור על עצמך"

יהי זכרו ברוך.

Bicycle Trip (and in English)

A Bicycle Trip will take place in memory of Tsiki to commemorate one year to his death.
The trip will take place on the 14th of April, at 9:30 AM and will leave from Latrun Intersection.
The track length will be approximately 10Km, and will be slow paced. (estimated time to finish is about 3.5 hours)
Anyone who do not own a suitable set of bicycles, can rent a pair for 50 NIS upon co-ordinating in advance. (via email: jumper1770@hotmail.com)
Thanks goes to Tsiki's friends for making all the arrangements, and especially to Hilik.

The family.

מסע אופניים

מסע אופניים לזכר ציקי במלוא שנה למותו ייערך ב-14 לאפריל, בשעה 9:30 בבוקר, וייצא מצומת לטרון.

כל המעוניין להצטרף מוזמן. מי שלא מחזיק אופניים מתאימות יכול לשכור זוג תמורת 50 ש"ח בתיאום מראש. (במייל jumper1770@hotmail.com)

אורך המסלול כעשרה קילומטרים, והוא ייערך בקצב איטי (צפי של כשלוש וחצי שעות לסיום).

תודה רבה לחברים שאירגנו, ובראשם חיליק.

המשפחה.

One Year Memorial אזכרה לרגל שנה

לרגל שנה למותו של ציקי, תערך האזכרה בעשירי באפריל 2006 (10/4/2006) בשעה תשע וחצי בבוקר בבית העלמין הצבאי של

מזכרת בתיה.

כל המעוניינים לקחת חלק באזכרה מוזמנים לבוא ולחלוק כבוד לזכרו.

A year has passed since tsiki passed away, and a memorial will be held on the 10th of April, 2006 at the military cemetery of Mazkeret batya at 9:30 in the morning.

All who wish to honor his memory, are invited to come and take part.

More R&R 

Resting with a friend 

A game of Backgammon * במשחק שש-בש

Tsiki on the phone * ציקי בטלפון

Last Reserve Service.. 3 days before * שלושה ימים לפני

New Pics coming soon * תמונות חדשות בקרוב

בקרוב תמונות חדשות מהמילואים האחרונים של ציקי

Soon to come: New pics from Tsiki's last days in Reserve service.

Tsiki's Birthday יום ההולדת של ציקי

היום, השני לדצמבר, הוא יום ההולדת של ציקי.

היום הוא היה בן 24, אם היה בחיים.

מנסה לחשוב על דברים לומר, ואין.

בדרך כלל, היינו עורכים מעין כינוס משפחתי, הולכים למסעדה טובה או בית קפה ושם חוגגים את יום ההולדת של שנינו. (יום ההולדת שלי כשבוע לפני שלו)

אני מקווה שמישהו חוגג איתו..

Today, the second of December, is Tsiki's birthday.

Today he would have turned 24, had he been alive.

I'm trying to think of things to say or write, but I can find none.

Usually, we would have a family "get together", go out to a nice restaurant or cafe, and celebrate both our birthdays , as mine is one week prior to his.

I hope someone is celebrating with him now..

7 Months. By Susi

I am relieved to not have remembered the first couple months in detail after Tsiki passed.
The thought that any of us had to deal with losing him in the first place is painful enough.
The last time we were together was in January, and the cold weather is reminding me strongly of his presence.
How we would brush our teeth together every morning.
When Tsiki woke up in the morning, his mouth would always be crooked.
A little to the right side, as if someone numbed a corner of his mouth, as he would slowly waken, his grin would even out.
I pointed this out to him once. He never noticed it before.
We'd usually keep warm all wrapped up in our comforters watchingFuturama, Tsiki could never get enough of the episodes he downloaded, always wanting to watch one more before we retired into bed.
As I watched his videos and looked at his pictures, my loneliness for him runs deep.
I am learning to live again, but i'm scared, my fear is ever present and I miss Tsiki's life, his skin, his strength and his kisses, but because I will never forget those same things is why I will carry them on for him.

אח שלי, הרבה מדי דברים קרו מאז שהלכת

אתה יודע שאני לא מתרפק על כלום.. אני דיי חי בהווה.

אבל דברים קורים פה כל הזמן, ואתה מפספס אותם..

דברים שאם היית חלק מהם היית כל כך נהנה!

איך אפשר ללכת לפני שהספקת לחוות את כל זה?

אני יודע שהחברים שלך מתגעגעים, ואני יודע שסוזי,

ואני הכי יודע שאמא, ואבא, וענת וגם עמוס.

אז למה לעזוב ככה באמצע? זה לא היה הזמן שלך.

6 Months שישה חודשים

שישה חודשים עברו. חצי שנה.

לא עובר יום ובדרך כלל גם לא עוברת שעה בלי שאני אזכר בציקי.

את החגים הוא בדרך כלל היה מבלה איתנו (המשפחה) וכמובן עם החברים. מטייל, מדבר, צוחק.

חלק מהחגים הוא היה מנצל כדי להכניס משמרות בעבודה. לחסוך עוד כסף בשביל כל התוכניות שעשה.. לבקר את סוזי, לטייל..

ביום כיפור היה צם איתנו. (אלא אם כן היה עובד או בזמן שטייל - לא יכול היה לצום)

ידע לסדר את העדיפויות בחיים שלו בדרך שנתנה לו את המקסימום. מבחינת מימוש החלומות שלו, הקשרים שלו עם אנשים, לפעמים ניצל את הזמן יותר מדי טוב, והיה מגיע לרמות לא מוכרות של עייפות..

מקווה שאתה מנצל את הזמן שלך הכי טוב שאפשר איפה שאתה נמצא, אח שלי.

אורן.

Six months have passed. Half a year.

Not a day, and usually not an hour goes by without me remembering Tsiki.

He would usually spend the holidays with us (the family) and of course with his friends. Going on trips, talking, laughing.

Some of the holidays he'd use to get some more shifts at work. So he could save more money for all his plans. to visit Susi, to travel..

On Yom-Kippur he'd fast with us (Unless he was at work, or when he was traveling - he could not fast)

He knew how to prioritize in the way that gave him the most out of life. In terms of dreams realization, his relations with people, he sometimes made too good a use of his time, and would get to unbelievable degrees of exhaustion.

I hope you're making the best of your time where ever you are, my brother.

Oren.

Sleepy :) ישנוני