6 Months שישה חודשים

שישה חודשים עברו. חצי שנה.

לא עובר יום ובדרך כלל גם לא עוברת שעה בלי שאני אזכר בציקי.

את החגים הוא בדרך כלל היה מבלה איתנו (המשפחה) וכמובן עם החברים. מטייל, מדבר, צוחק.

חלק מהחגים הוא היה מנצל כדי להכניס משמרות בעבודה. לחסוך עוד כסף בשביל כל התוכניות שעשה.. לבקר את סוזי, לטייל..

ביום כיפור היה צם איתנו. (אלא אם כן היה עובד או בזמן שטייל - לא יכול היה לצום)

ידע לסדר את העדיפויות בחיים שלו בדרך שנתנה לו את המקסימום. מבחינת מימוש החלומות שלו, הקשרים שלו עם אנשים, לפעמים ניצל את הזמן יותר מדי טוב, והיה מגיע לרמות לא מוכרות של עייפות..

מקווה שאתה מנצל את הזמן שלך הכי טוב שאפשר איפה שאתה נמצא, אח שלי.

אורן.

Six months have passed. Half a year.

Not a day, and usually not an hour goes by without me remembering Tsiki.

He would usually spend the holidays with us (the family) and of course with his friends. Going on trips, talking, laughing.

Some of the holidays he'd use to get some more shifts at work. So he could save more money for all his plans. to visit Susi, to travel..

On Yom-Kippur he'd fast with us (Unless he was at work, or when he was traveling - he could not fast)

He knew how to prioritize in the way that gave him the most out of life. In terms of dreams realization, his relations with people, he sometimes made too good a use of his time, and would get to unbelievable degrees of exhaustion.

I hope you're making the best of your time where ever you are, my brother.

Oren.