יום הולדת לציקי

השנה יום ההולדת של ציקי מתחבר לי עם מותו של אריק איינשטיין. לא רק בגלל העצב, אלא מפני ששתי המיתות היו בטרם עת. איינשטיין נפטר ממפרצת עורקים בטנית שניתנת למניעה בניתוח פשוט אבל דורשת בדיקה מוקדמת.

זה גם תופס אותי במהלך התכנונים של הביקור השנתי שלי בארץ - בזמן האזכרה לציקי כמובן.

העובדה שציקי היה בתחילת שנות השלושים שלו היום, לו היה בחיים , קשה בשבילי לתפיסה.

איך הוא היה חוגג? עם מי הוא היה חוגג? איך החיים שלו היו נראים? מה היה תופס את רוב היום שלו? עבודה? הורות? משהו אחר?

אני מתגעגע אליך ציקי. ומקדיש לך את השיר הזה:

חלום על ציקי

אתמול בלילה חלמתי על ציקי.

הוא שכב בתכריכים, אבל לא פחדתי אלא ניגשתי אליו, ודיברתי אליו, ואמרתי לו "תתעורר! תקום!"

והוא התיישב וחייך אליי. לא חיוך מפחיד, אלא חיוך שמח כזה. כאילו שיחקנו משחק וגיליתי שהוא העמיד פנים, ועכשיו הכול בסדר.

חבל שזה לא הופך את הכול לבסדר באמת.

יום הזיכרון לחללי צה"ל 2013

היום הזה לפעמים יותר קשה מיום האזכרה עצמו. אולי מפני שזהו אבל משותף לכל כך הרבה אנשים.

אולי מפני שכשאבא שלי מזכיר את שמו של ציקי, קולו נשבר, או מפני שאמא שלי לפעמים בוכה כאילו בלי סיבה.

אבל יש הרגשה כבדה כזו באוויר, כאילו המון לבבות נשברו באותו זמן, וכל כך הרבה דמעות נשפכו ועכשיו נשפכות שוב.

גם הקירבה הזו ליום העצמאות היא קשה מנשוא. העומדים במוקדי ההחלטות עשו את ההחלטה ממקום של שיקולים לקדם את ההבנה של המחיר שנאלצנו לשלם עבור העצמאות שלנו, אבל הם לא חשבו על כל אלפי האנשים הללו שיבואו ממקום של שכול - ויהיה מצופה מהם לעבור לחגיגות בין לילה.

זה לא עובד ככה. כל מי שחווה שכול יודע שזה לא מפסק שאפשר להזיז לכאן ולכאן.

אז אולי מישהו שחווה שכול יידע לקום במוקדי ההחלטות ולומר שהגיע הזמן להפריד בין שני הימים הכל כך שונים הללו. המקום שבו זוכרים את הגיבורים, ומזילים דמעה, ונכנסים לעצב כי נזכרים בכל מה שהפסדנו בכך שאיבדנו את האהוב שלנו, והמקום שבו אנחנו מכבדים את המדינה וחוגגים את קיומה ואת הולדתה.

אני מקווה.

מאחל לכולם שיום הזיכרון יעבור עליהם בקלות כמה שאפשר, ושלא ישכחו אף פעם, אך גם יידעו להסתכל קדימה ולא רק לאחור.

שמונה שנים לנפילתו של ציקי

שמונה שנים מאז שציקי נהרג, והעולם משתנה מסביבנו. ציקי הוא הקבוע היחיד בעולם הזה בשבילי.

אני מביט בתמונות האחרונות שלו, והוא עייף אבל נראה במצב רוח טוב, כפי שהיה בדרך כלל. הוא ידע לשמור על מצב רוח טוב גם כאשר דברים לא ממש הסתדרו. הוא תמיד חשב על פתרונות ואיך לשפר ולמצוא דרך להגיע למה שהוא ואלה הקרובים אליו רצו או היו צריכים להגיע אליו.

פעם, הוא היה צריך כסף לכרטיס טיסה. הוא ידע שלא יוכל לממן אותו בעצמו, אז ביקש את הכסף ממני. ידעתי שהוא יחזיר מה שלא יהיה. אם יש מישהו שאפשר לחתום בשבילו על משכנתא, ציקי היה האיש.

כולנו נהנינו מהאנרגיה שלו, החיוניות ושמחת החיים. לפעמים זה הזיכרון שהכי ברור לי ממנו. היכולת הזו לקום, לעשות, ולהתמקד במטרה שלפניו בצורה הכי פשוטה וישירה שיש. ובין לבין לעזור, לחייך, לספר בדיחה, וגם להתלונן קצת.

הוא היה אח שלי, אבל גם בן, וחבר טוב לכל מי שהיה קרוב אליו. ידע ליהנות מהחיים, וידע גם מתי להיות רציני ולשים את הצחוק בצד.

כולנו נתגעגע אליך, אולי מסיבות שונות ומכיוונים שונים, אבל היית ונשארת אור בחיים שלנו.

עד שניפגש שוב,

 

אחיך, אורן.



אזכרה לציקי

השנה האזכרה לזכרו של ציקי תתרחש ב-22 למרץ, יום שישי, 2013 בשעה עשר  בבוקר. נתראה בבית העלמין במזכרת בתיה.

יהי זכרו ברוך