About my brother * לגבי אחי

The night before last I had a dream related to Tsiki.
He does not appear in my dreams as often as he used to.
There was a boy in my dream, an Asian boy, but his name was Tsiki.
He was quiet, but he smiled at me. He was lonely, I could feel it.
I spoke to him in hebrew and he replied.
The pain is always there. Behind my eyes, under my breath, inside my heart.
It mixes with other aches sometimes, and becomes almost indistinguishable at times. But given a moment of silence, it shows its signature. Like a flavor of ache.
I daydream about "what-ifs" sometimes. What if I told him more than "be careful" on that last phone call we had? What if I found the source of the dread I was feeling and could translate it into a loud and clear warning?
It's not a feeling of guilt, it's a feeling of a loss, a feeling of missing something good that is no more.
It sucks the air out of my lungs and makes me feel weak and powerless.

*

שלשום בלילה חלמתי על ציקי.
הוא כבר לא מופיע בחלומותיי כמו בעבר.
בחלומי היה ילד. ילד אסיאתי, אך שמו היה ציקי.
הוא היה שקט, אך חייך אליי. הוא היה בודד, יכולתי להרגיש.
דיברתי אליו בעברית והוא השיב לי.
הכאב תמיד שם. מאחורי העיניים, מתחת לנשימה, בתוך הלב.
הוא מתערבב לפעמים עם כאבים אחרים, והופך לבלתי נבדל מהם לפעמים. אך ברגע של שקט, הוא מראה את טבעו, כמו טעם מיוחד של כאב.
אני מדמיין "מה אם?" לפעמים. מה אם הייתי אומר יותר מסתם "תיזהר" בשיחת הטלפון האחרונה שלי איתו? מה אם הייתי יכול לתרגם את המקור של האימה שחשתי אז למילים ברורות של אזהרה?
זו לא הרגשה של אשמה. זו הרגשה של אובדן, שאיבדתי משהו טוב שאיננו עוד.
זה יונק את האוויר מריאותיי, וגורם לי להרגיש חלש וחסר כוח.

מאת: ענת

לציקי היפה שלי

כשאני מסתכלת על בן שכל כך אהבת אני רואה אותך ,דמיון חיצוני ופנימי שלא יתואר.

בן היה בן שנה ו 11 חודשים כשנהרגת...היום הוא כבר בן 4 וחודשים, עברו שנתיים ושלושה חודשים...
איך שהזמן עובר ...אני כל כך מתגעגעת.

החודשים האחרונים הם הקשים לי ביותר כי הגעגועים הגיעו לשיאים חדשים.
בן שואל כמעט כל יום איפה אתה ואני לא יודעת מה לומר, ילד עד גיל 7 לא מבין את תפיסת המוות כמו מבוגר,
אז אני אומרת שאתה נמצא רחוק אז בן אומר שאתקשר אליך עניתי לו שאין לך טלפון אז הוא אמר שאקנה לך אחד..
הוא באמת רוצה אותך, למרות שהיה כל כך צעיר שעזבת אותנו עדיין השקעת בו כל כך הרבה והוא באמת זוכר...כך לפחות אני מתרשמת ומאמינה

התמונה שלך ממוסגרת על יד המיטה
כל יום מסתכלת בה
נזכרת
עדיין לא מאמינה
שזה קרה
לפעמים יורדות דמעות למרות שאני מאוד מופנמת ומדחיקה.
לפעמים בלילה אני מרגישה שאתה נמצא פיזית על ידי ומחפשת רמזים שאכן זה נכון.

נועה נולדה לפני שלושה וחצי חודשים
אחיינית מקסימה שלא תזכה להחזיק
שלא תזכה להריח את ריחה המתוק.

בטח היית מתגאה בה מול חבריך הרבים, כמו שעשית עם בן...

מאז שהלכת הכל השתנה פה,
עם כל השמחה יש הרבה מאוד עצב.
קשה מאוד לקבל את העובדה שלעולם לא נפגש יותר.

החרדות שלי התגברו והמוות נראה תמיד כה קרוב ומאיים
כשאני לוקחת את הילדים לאמא אני תמיד מרגישה שאתה נמצא איתנו בבית
התחושה כל כך חזקה ועמוקה.
החסרון שלך כל כך נוכח.

סוזי יהודיה עכשיו ועשתה לאחרונה מסיבת עליה
היא כאן בזכותך.
זה שאתם לא יחד נראה לי החמצה
כמו רומיאו ויוליה.

אוהבת ומתגעגעת לעולמים

שלך,
אחותך האוהבת
ענת

מאת נדב

ציקי...
כשאני חושב על מישהו, באותה שנייה המוח מצייר והלב מרגיש.
כשאני חושב עליך אני רואה בחור נאה, גבוה, חסון, יפה, בעל חן... ככה אני אזכור אותך תמיד. הרגש מתאר לי מישהו טהור, שכולו טוב - נשמה.
לחום שהפצת לסביבה שלך אין תחליף, כל אותם הפעמים שצחקנו, כל אותם הפעמים שדיברנו, כל אותן הפעמים שהקשבת, אין להם תחליף. אותה הרגשה צובטת לי את הלב פעם אחר פעם, כי היא מזכירה לי כמה אתה חסר לי.
אי אפשר לאבד מישהו שהוא כל כך קרוב אליך, אני יודע שאתה עדיין מלווה אותנו. כמו מישהו שעומד מהצד ומדריך בצורה שקטה, נותן ביטחון להמשך הדרך.
אני חושב שלכל אהבה יש את היחודיות שלה,גם לאהבה בין החברים (החבר'ה). גם כשעכשיו אנחנו נפגשים וגם בפעמים שאנחנו לא מדברים עליך אנחנו מרגישים שמשהו יקר חסר לנו, משהו ששום דבר אחר לא יוכל למלא.

אוהב אותך מכל הלב.

חברך נדב.

ציקי

היום נסעתי בדרך מהעבודה, ונזכרתי בך.
האמת שנזכרתי בך "בזכות" דבר לא כל כך יפה. מישהו חתך בין נתיבים לפניי,
וזה הזכיר לי את הפעמים שבהם נסעתי איתך כאשר אתה נוהג, והיית פונה בלי
לאותת.. זה היה משגע אותי והייתי כמעט תמיד מעיר לך, אבל היית אומר "אנחנו
ממילא קרובים לבית, זה לא ממש משנה בתוך המושבה"
עכשיו דברים כאלה כבר לא נראים כל כך חשובים כמו שניראו אז.
הרבה דברים השתנו, ורק אתה נשארת.. קבוע. לא כמו שהיית אמור להיות,
לא כמו שתכננת, לא כמו שצריך.
זה גם הזכיר לי דברים טובים, את החיוך שלך, את הביטחון שלך, אפילו אותך
"מרוח" על הספה אצל ההורים אחרי שבוע ארוך או משמרת ארוכה בעבודה.

מתגעגע אליך אח שלי,

אורן.

By Susi

Dearest Tsiki,

Sometimes I wish your phone number still worked. That there was a phone line to wherever you are so I could just tell you all the things that have happened in the last two years. Last night, I sat on the couch with a friend of mine- a girl I went to ulpan with. We sat back and grinned at all our friends laughing and drinking around us. These people, although i've only had a short time with them- well, we have a certain past together. We all came to Israel, went to Ulpan together- and made a home here. Israel is such a different place to me than before, i've laughed and cried and cried and cried and giggled and laughed.

Growing up- we always want the life experiences that define us to be beautiful ones. The graduating from Uni, the traveling the world, the Peace Corps and the weddings and babies. Little sprinkles of Tinkerbell's. We never anticipate the scary things.

Like losing You.

I wanted to tell you that I am going to the Rabbinical Court on Monday and I am scared. I also know that if they decide that I am not ready, i've lost nothing. Nothing in my life will change. I will still learn twice a week. I will still keep the Hag'im, I will still keep Kashrut and Shabbat as best I can and I will still love Judaism and Israel and learn to find myself in this craziness we call life.

Your death will not define me, but it has changed me. I've lived in such a higher level since two years ago and often it's become confusing, crushing, romantic, insane- but each and every moment I've lived, i've understood life in a different way. Even in your absence, your essence has been my aura, you're goodness- your purity. You're an angel to me, my best friend and my pain.

Yom Zikkaron is only days away. The air has a sense of silence about it on this day. This is my 3rd Yom Zikkaron in Israel and i'll always feel lonely on that day. It's filled with memorials and documentaries of other young men that have fallen. Pictures of them in their green uniforms are everywhere and my heart has a scar with your emblem on it. The comforting thing is: the nation remembers you and the other boys. Their tears fall for the family you were never able to have and the lives that were cut too short.

These wars, politicians..politics- cultural misunderstanding, religion- it all brews here in the middl east and it's so senseless to me. It's senseless because everyone deserves to go to school, have love, have many babies, gardens and more than one pair of shoes. Everyone deserves to call their mothers at night and tell them they love them and to go to the beach with their friends and to simply be.

I'll be thinking of you as I always do, I hope you're thinking of us.

xxx

Always,

susi

2 Year Memorial Service * אזכרה לרגל שנתיים למותו של ציקי

לרגל שנתיים למותו של ציקי, תתקיים אזכרה ליד קיברו ביום ראשון, ה-1 לאפריל בשעה 16:00 בצהריים.

In memory of Tsiki, and marking two years to his death, a memorial service will be held at his grave on Sunday, the 1st of April, 16:00 afternoon.

Bike Trip מסע אופניים 2007

שלום לכולם!

מי שהיה כאן לפני שנה וגם מי שלא: שנה שעברה החלה מסורת של המשפחה שלי - מסע אופניים שנתי לזכר אחי הקטן שנהרג במהלך שירות מילואים לפני כשנתיים.
השנה (כמו בשנה שעברה) המסע יתרחש באיזור לטרון (יציאה מאיזור המנזר או תחנת הדלק) ב-6 לאפריל. בשעה 8:30 בבוקר.
כדי שכל מי שירצה יוכל להצטרף, ישנם שני מסלולים - אחד כמו של שנה שעברה - של כ-15 ק"מ. השני קצר הרבה יותר - כ-6 קילומטרים.
כל המעוניין להצטרף, בבקשה ליידע את המארגנים בהקדם האפשרי בדוא"ל, היות וצריך לשריין חולצות, וזוגות אופניים בהתאם.
העלות להשכרת אופניים במקום (למי שאין) היא 60 ש"ח לכל אחד או אחת.

שבוע טוב לכולם!

New Year * שנה חדשה

שנה חדשה החלה. אבל דבר לא נשכח. בסוף השבוע הצביע האחיין שלי, בן השלוש, על תצלום של ציקי ושאל "זה ציקי?" עניתי לו שכן. ואז הוא שאל "איפה ציקי?", אז אמרתי לו שאיני יודע.

היכן שתהיה ציקי, אנחנו מתגעגעים אליך. להתחיל שנה חדשה בלעדיך קשה לא פחות מלפני שנה.

לבקר את הקבר, אני לא הולך בתדירות גבוהה. בשבילי הזיכרון יותר אמיתי מהמציבה. יותר חזק מכל אבן.

לדבר אל ציקי אני יכול מהלב, בכל מקום שבו אני נמצא.

A new year has began. Yet nothing has been forgotten. Over the weekend my 3 years old nephew pointed at a photo of Tsiki and asked "Is this Tsiki?" I replied that it is him, and than he asked "Where is Tsiki?", so I told him that I do not know.

Where ever you are Tsiki, We miss you. Starting a new year without you is just as hard as it was a year ago.

I don't visit the grave too often. For me the memory is much more real then a headstone. Much stronger than any rock.

I can speak to Tsiki from my heart where ever I am.

Last Photo (9) תמונה אחרונה

Last Photos (8) תמונות אחרונות

Last Photos (7) תמונות אחרונות

Last Photos (6) תמונות אחרונות

Last Photos (5) תמונות אחרונות

Last Photos (4) תמונות אחרונות

Last Photos (3) תמונות אחרונות

Last Photos (2) תמונות אחרונות

Last Photos (1) תמונות אחרונות

Dreams * חלומות

.מספר חלומות שחלמתי הזכירו לי את ציקי. לא תמיד בגלל תוכנם, אלא לפעמים פשוט בגלל שאלו חלומות

חשבתי על כמה חלומות היו לו שלא הספיק להגשים. חלומות על זוגיות, אהבה, חברים וכל הדברים שרצה ותכנן לעשות

.הבוקר ירד הגשם הראשון של החורף. היורה. הקשבתי לו ושוב נזכרתי בציקי

חלומות מתחלקים לשני סוגים עיקריים: אחד זה הסוג שאתם חולמים בלילה, והשני הוא זה שאתם חולמים לגבי העתיד שלכם. העתיד שאתם מתכננים ורוצים שיקרה

החלומות מהסוג השני - מאלה היו לציקי הרבה. יותר מחלומות, תוכניות, רעיונות, התלהבות ללא סוף

הוא לא היה רק מתכנן, הוא היה גם מבצע, מרים טלפון לכולם, מדרבן, מעודד, לא מוותר. אחד מאלה שמהווים דבק בחבורה של חברים.

כל חבר שתשאלו היום עליו, ירגיש עצוב, אך גם יחייך. כי הזכרונות שקשורים לציקי, הם זכרונות שמעוררים חיוך

Tsiki * ציקי

שנה טובה לכולם! שנה של שקט, שלווה, אהבה ושלום.
מצאתי את התמונה הזו בדיסק של תמונות שציקי וחברים שלו צילמו במהלך טיול תרמילאים של כמה חודשים באוסטרליה והמזרח הרחוק. היא מזכירה לי את ציקי, וגם מזכירה לי כמה אהב לטייל, ועוד יותר כמה אהב לעשות זאת בחברת האנשים הקרובים אליו.

להתראות בשנה הבאה עלינו לטובה...

A million stars * מיליון כוכבים

בעקבות מותו של אחיה, סגן תם פרקש בתאונת המסוק בגבול לבנון, ביום שני 24 ביולי 2006 - שרה עמית פרקש שיר שנכתב ע"י יפתח קרזנר, חבר קרוב של המשפחה והוקלט שעות מספר לפני הלוויה.

השיר לדעתי הוא דרך מדהימה להתמודד לפחות מעט עם אובדן כזה, והרגשתי הזדהות והבנה למה שעמית ומשפחתה עוברים עכשיו..

כמו שעמית אמרה, זהו פצע שלא ממש מגליד אף פעם. נקווה שיכאב פחות.