כמובן שאני לא מתכוון לשאלה מה היה נותן למי וכדומה. זה לא לגבי רכוש אלא יותר לגבי מסר פרידה.
כתובה או מצולמת. עדיף מצולמת, למרות שזה יותר כואב לראות אותו מדבר מתוך המסך ולדעת שאין אפשרות לדבר איתו פנים אל פנים.
ואם הייתי מוצא מכתב שהוא כתב למקרה ויקרה לו משהו.
אבל לא מצאנו כזה מכתב. ובגיל צעיר כזה, מרחיקים כל מחשבה על המוות מהראש.
אבל אולי כולנו צריכים לכתוב כזה מסר לאנשים שאנחנו אוהבים.
זה בשבילם, לא בשבילנו. אם אנחנו לא נהיה כאן יותר - הם ישארו ואיתם ישאר מין חור כזה בחיים שלהם. והמסר שנשאיר יעזור להתחיל למלא את החור הזה. את הריקנות.
אולי רק קצת. אבל לפעמים גם קצת זה דיי הרבה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה