*Hebrew* סיפורים על ציקי

ציקי היה הרבה דברים. אח, חבר, ידיד.

ציקי היה גם.. גמלוני ובעל נטייה להפיל דברים. :)

כל ארוחת שבת, היינו מחכים עד שהוא יפיל משהו, ישפוך, או שיחליק לו משהו מהידיים.

עצרנו את הנשימה לקראת זה, כי ידענו שרק אחרי זה, הארוחה תוכל להתקדם ברוגע ובלי הפרעות נוספות.. :)

הוא היה לוקח את זה בחיוך, וכך גם אנחנו. עכשיו אנחנו נזכרים בו כל פעם שמישהו מפיל משהו, או כאשר כוס נשפכת.

אני פחדתי להשאיל לו דברים, כי אף פעם לא הייתי יכול להיות בטוח שהם יחזרו, או שיחזרו שלמים.

הוא היה מבטיח שיחזיר, ובאמת משתדל, אבל הוא היה שוכח. היו לו הרבה דברים על הראש.

אני מודה שהייתי קצת (או יותר מקצת) קשוח כלפיו. עם ולמרות שהוא היה אחי הקטן.

אולי הרגשתי שהוא מתרחק ממני קצת. עם כל החברים, הידידים, העבודה והלימודים, לא תמיד נראה שיש לו זמן בשבילי, או את הסבלנות. וקצת הגבתי בהתאם.

ציקי היה גם מבולגן. איכשהו, הוא תמיד הסתדר עם זה. או יותר נכון, אמא שלנו הסתדרה עם זה. הוא היה מגיע הביתה, מהלימודים, העבודה, או צבא, זורק את הדברים שלו בכניסה, הולך לאכול או לשתות משהו ונשכב על הספה, לדבר עם החברים, או סתם לעצום קצת עיניים. לי הוא תמיד היה אומר לשים את הדברים שלי במקום, אחרת אמא תתעצבן... :)

כאשר ניסה ללמוד ספרדית, הוא הדביק פתקיות צהובות על כל דבר בחדר שלו עם השם בעברית ובספרדית, ואז החליט שהוא נוסע עם החברים שלו לתאילנד במקום לדרום אמריקה...

הוא היה מתקשר אליי באמצע היום לעבודה ומבקש ממני פרטים לגבי שעות ותדירות של אוטובוסים - מהצבא הביתה, או מהלימודים.. כי ידע שכמעט תמיד אני יושב ליד מחשב שמחובר לאינטרנט.

כשחברים היו באים אליו (זה היה בדיוק שהוא סיים את הקורס ברמנים) אז הוא היה שואל כל אחד מה הוא רוצה לשתות וממש משקיע , ובסוף אף אחד לא יכול היה לשתות את זה כי זה היה חזק מדי..