יום רביעי, מאי 11, 2005

*Hebrew* מאורית לציקי

לציקי

יש לי ידיד שאומר שמי שמת בעצם נולד למקום אחר, שהעולם שלנו הוא רחם גדול ומי שיוצא מפה יוצא אל חיים אחרים.

אולי, אבל זה לא ישנה טיפה מהכאב והגעגועים של אלה שאוהבים אותך.

בתור ידידה של אחיך ידעתי עליך מעט מאוד. מה שאני זוכרת זה בעיקר נער מתבגר רזה מתוק וביישן. דווקא בפעם האחרונה שנפגשנו דיברת איתי סוף-סוף, היית מקסים ועזרת לי לפתור תשבץ. אולי זו הייתה יכולה להיות תחילתה של ידידות מופלאה...
עכשיו כשאני מתבוננת בתמונות שלך אני מחפשת את הילדון הרזה ורואה במקומו גבר אמיתי.

כל מילת כאב שאכתוב כאן (והכאב גדול הוא) לא תשתווה לקצה קצהו של כאב המשפחה שאיבדה אותך; כל כך צעיר, כל כך מבטיח, מוצלח, מתוק. גם לא לכאב של החברים הקרובים שלך שפגשתי לאחר מותך, שכל כך המומים ומתגעגעים ומתקשים להשלים עם הפרידה, כך שאני לא מרגישה שיש לי זכות לשפוך פה את הכאב הפרטי והזניח שלי.

מה נשאר לי לאמר לך, ציקי, אולי דווקא בגלל שהיית כזה גבר מוצלח השכלת "להיוולד" למקום האחר לפנינו...
אני מקווה שנולדת למקום שבו טוב לך. מגיע לך.


אורית, ידידה של אורן

אין תגובות: