ופיספסתי אותו לצערי. לפחות מבחינת הכתיבה.
האמת היא שיותר חשבתי עליו ביום ההולדת שלי, שהיה ב-22 לנובמבר.
אבל הוא במחשבותיי כל הזמן. אני כל הזמן חושב, מה ציקי היה עושה? האם הוא היה לוקח את ההחלטה הזו? האם זה מה שהוא היה מעודד אותי לעשות? ואם הוא היה כאן עכשיו, האם הוא היה שמח בשבילי, או עצוב?
אני לא מתיימר לדעת מה הוא היה חושב, אני רק יכול להזכר באיזה אדם הוא היה, ולנסות להעריך איך הוא היה מתנהג ובהתאם לאיזה סטנדרטים וכיוון.
אני יודע שאני צריך לנסות להזכר בו רק במובנים חיוביים, אבל העצב שבחסרונו מציף אותי כל פעם. אין לי מה לעשות בעניין.
מתגעגע אליך ציקי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה