יום שני, דצמבר 02, 2019

יום הולדת לציקי - 2019

חלק ראשון (נכתב באוקטובר):
אני מתחיל לכתוב את הרשומה הזאת כבר באוקטובר, למרות שיום ההולדת של ציקי הוא בדצמבר.
שנה שעברה פיספסתי. הייתי צריך לכתוב, ופשוט לא יצא לי. שכחתי. לא שכחתי את ציקי, שכחתי את הבלוג. מצטער.
הייתה לי שיחה עכשיו לגבי ציקי וזה פשוט הציף את כל הרגשות למעלה כמו צונאמי. הדמעות עלו לי לעיניים עם הזכרונות.
נזכרתי בתמונות שקיבלנו במצלמה של ציקי שהוחזרה להורים שלי. תמונות שצולמו בימים שלפני מותו. כולל ביום עצמו.
תמונות רגילות כאלה של שירות מילואים, יושבים ומשתעממים, שותים קפה, משחקים שש בש. אבל הן עדיין התמונות האחרונות של ציקי.
הוא נראה עייף אבל גם מלא אנרגיה בו זמנית. ילד-איש שכל חייו לפניו. תוכניות על גבי תוכניות, לימודים, אהבה, חיים שלמים.
אולי זה טוב שלא לדעת מתי הסוף שלך מגיע. אולי זה עדיף שזה מגיע בהפתעה. אין לך זמן להתעצב ולכעוס, אבל גם אין לך זמן לומר שלום לאף אחד. אתה פשוט מפסיק להיות. בין אם יש עולם הבא או שלא, אתה כבר לא מעורב בענייני העולם הזה. לטוב או לרע.

כשאני מנסה לחשוב עליו, אם הוא היה חי היום, קשה לי לדמיין את זה. איש בוגר, בן 37, נשוי ועם ילדים. מעניין אם הוא היה מאושר. מעניין מה היה מסלול חייו?

חלק שני (נכתב היום):
עוד שנה עברה. עוד יום הולדת הגיע.
היום ירד המון גשם וזה התאים למצב הרוח העגום שלי.
בדיוק לפני כמה ימים חשבתי איך התנהגתי אליך כשהיית קטן.
דינמיקה של אח גדול ואח קטן ומעצבן. היית כרוך אחריי כל הזמן, רצית בחברתי עוד יותר כאשר ניסיתי להתחמק ממך.
בדיעבד כולנו חכמים יותר, רגישים יותר, מבינים יותר. אבל זה לא עוזר בכלל.
גם הבדל השנים היחסית גדול בינינו לא ממש שינה. ההפך. כאח גדול ובוגר יותר משמעותית (7 שנים) - הייתי צריך להיות יותר מבין. אבל לא הבנתי. לא רציתי בחברתו.
לא הבנתי את נקודת המבט שלו, וגם לא ניסיתי להבין. כל מה שידעתי זה שהוא מעצבן ואני לא רוצה שיהיה דבוק אליי.
עם השנים מגיעה ההבנה, והחרטה, והעצב, והאשמה. למה לא לקחתי רגע וחשבתי על זה אז? ואם הייתי חושב על זה אז, האם הייתי עושה דברים אחרת? לא יודע. אבל לפחות הייתי מנסה.
סוזי שלחה אליי הודעה היום שהיא חושבת עליך. בעיקר היום ביום ההולדת שלך, אבל גם בכלל.
וזה רק מזכיר לי את איך שהרגשתי לפני שנים, ככל שהימים עברו מהלוויה שלך. כמו גלים שפושטים ממרכז הנפילה של אבן גדולה במים שקטים. הם מתחילים להאט ולהנמיך גובה, אבל כאשר זה אדם כזה קרוב שהשפיע על כל כך הרבה אנשים, הגלים האלה אף פעם לא מפסיקים להתפשט.
אוהב, ומתגעגע אליך ציקי.

אורן

יום שני, אוקטובר 07, 2019

פספסתי את 2018

אבל אני מבטיח שלא את 2019. אני אכתוב ביום ההולדת של ציקי.

יום שבת, דצמבר 02, 2017

2017.. יום הולדת לציקי.. עוד שנה עברה


12 שנים עברו מאז שציקי נהרג. כמעט מחצית מחייו.
קשה להאמין שכל כך הרבה זמן עבר, ומצד שני, הזיכרון שלו עדיין חי. עדיין בוער בי הצורך להציל אותו. לנסות להבין מה פספסתי, מה עוד יכולתי לעשות, האם יכולתי לעשות עוד משהו?
כולנו חכמים במבט לאחור, אבל לא יכולים לשנות את העבר.
ציקי לא דחף לחגוג את יום ההולדת שלו - לפחות לא מבחינת המשפחה. אני זוכר שהוא כן היה יוצא ונפגש עם חברים בימי הולדת שלו, והיינו כן יושבים איתו, אוכלים עוגה, נותנים מתנות, אבל הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה.
אבל הייתי יותר משמח לחגוג איתו עוד יום הולדת. לשבת איתו, לבלות איתו אפילו עוד מעט זמן. לא, עוד הרבה זמן.
מתגעגע אליך אח שלי.

יום שישי, דצמבר 02, 2016

יום הולדת לציקי - 2016



עוד שנה עברה, עוד יום הולדת שלי, ועכשיו הגיע יום ההולדת של ציקי.
ציקי לא מחייך הרבה בתמונות, אני לא בטוח למה, אבל בחיים הוא דווקא חייך דיי הרבה והיה שטותניק.
אני חושב שאם הוא היה כאן היום הוא היה מתוסכל ממצב העניינים בארץ כמו כולם, אבל גם שהוא לא היה מתלונן על כך הרבה. הוא היה יותר בעניין של לעשות מאשר להתלונן.
אבל קשה לומר. החיים לוקחים אותנו למקומות שלא ציפינו להגיע אליהם. את המשפחה שלי יותר מאשר חשבנו.
אני אנסה לנצל את היום לזכור את ציקי ברגעים המתוקים ביותר שלו - כשהיה האח הקטן שלי עוד לפני שגדל להיות גבר. ולמצוא את החיוך בתוך העצב. מקווה שגם אתם.

יום חמישי, מאי 05, 2016

הספד באזכרה לציקי 2016 מאת עידו שפר


כל אזכרה מזכירה לי מחדש את התקופה הנוראית הזו לפני 11 שנה. ביום שבו קיבלנו את הבשורה הזו.
זה היה יום שבת בבוקר ועבדתי עם אלעד, והוא קיבל טלפון, ענה ואז אמר לי בפרצוף חיוור שציקי כנראה מת.
עזבנו הכל ומשם הכל כבר מתערבב לי. אני זוכר מקטעים של זיכרונות, מראות, ומילים. אבל מה שאני זוכר בברור זאת ההרגשה הנוראית הזו ששברה אותי ואת כל החברים . עד עכשיו אני לא מצליח להתמודד עם זה.
ציקי היה חבר מאד טוב שלי, ישבתי לידו לאורך כל תקופת התיכון, הוא היה חרוץ וחכם, מלא אנרגיות ומלא אור.
ציקי מאד נקשר לאנשים ואנשים נקשרו אליו. הוא היה תמיד משתף ומספר לנו כל מיני דברים.
אני זוכר שהוא סיפר לי על האחיין שלו בן ועל כמה שהוא חמוד, ועל איזה דבר חדש שהוא עשה.
אני זוכר שציקי ונדב טסו לאוסטרליה והתקשרו אלי מחו"ל ושאלו אם אני רוצה לטייל איתם בתאילנד.
אחרי כמה שבועות הייתי על מטוס. אני מאד שמח על ההחלטה הזאת, שהובילה לחוויות מדהימות שהיו לנו בטיול. הזיכרונות האלו ישארו איתי כל החיים.
אני זוכר את ציקי בחור גבוה עם כתפיים רחבות, זקוף, וחסון. זוכר אותו עם מכנסיים קצרות, גופיה, כפכפים והקעקועים של דרקונים שלו.
אני זוכר שהוא היה רץ במדרגות מהחדר למטה ונועל את הנעליים שלו על המדרגה האחרונה.
אני זוכר אותו נוהג בחיפושית הכחולה של עם הפסים, ושהשיא שלו היה פחות מ-20 דקות ממזכרת בתיה לגן יבנה.
אני זוכר בקורס ברמנים שהיינו מתחלקים מי נוהג ומי שותה. אני זוכר את הדירה שלו ושל אסף בב"ש ואת הזמנים שבילינו שם כל החברה. את כל הכיף.
אחרי 11 שנה, עדיין האנרגיות שלו והטוב שלו מלווים את כל החברים ומשפיעים עלינו.
לא פעם אני מוצא את עצמי מכניס שירים שציקי אהב לפלייליסט כדי להיזכר בו. עצוב לי אבל אני מחייך כשאני נזכר בו.
אפילו היום עם הילדים אני פתאום מוצא את עצמי עושה דברים שאני וציקי אהבנו לעשות,  שירים וריקודים מצחיקים בלי שהתכוונתי. מאד הייתי רוצה שיכירו אותו.

ציקי היה זה שמחבר בין כל החברה שלנו אהבנו ועדיין אוהבים אותו מאד. וגם היום הוא ממשיך לחבר ביננו.

יום חמישי, אפריל 14, 2016

אזכרה 2016



היי חברים ומשפחה!

השנה האזכרה מתרחשת מחר, ה-15 באפריל 2016, בשעה 10 בבוקר בבית העלמין הצבאי במזכרת בתיה.

נודה לכל מי שיוכל להגיע.

מתגעגעים אליך כתמיד ציקי.

יום רביעי, דצמבר 02, 2015

יום הולדת לציקי


אם ציקי היה בחיים ואיתנו, הוא היה חוגג היום את יום ההולדת ה-34 שלו.
כבר לא היה ילד, עם משפחה משלו כנראה, עבר מאחוריו ועתיד לפניו.
אבל ציקי יהיה צעיר לנצח. וכל מה שיש לנו ממנו כאן, זה את הזכרון שלו. את המילים, את התמונות, החיוכים, הזכרונות.
קיבלנו 23 שנים איתו, ואז זה נגמר. אבל אלה היו 23 שנים טובות, ונזכור אותן ואותו לתמיד.

אוהב אותך אח שלי.