Tsiki's Birthday יום ההולדת של ציקי

היום, השני לדצמבר, הוא יום ההולדת של ציקי.

היום הוא היה בן 24, אם היה בחיים.

מנסה לחשוב על דברים לומר, ואין.

בדרך כלל, היינו עורכים מעין כינוס משפחתי, הולכים למסעדה טובה או בית קפה ושם חוגגים את יום ההולדת של שנינו. (יום ההולדת שלי כשבוע לפני שלו)

אני מקווה שמישהו חוגג איתו..

Today, the second of December, is Tsiki's birthday.

Today he would have turned 24, had he been alive.

I'm trying to think of things to say or write, but I can find none.

Usually, we would have a family "get together", go out to a nice restaurant or cafe, and celebrate both our birthdays , as mine is one week prior to his.

I hope someone is celebrating with him now..

7 Months. By Susi

I am relieved to not have remembered the first couple months in detail after Tsiki passed.
The thought that any of us had to deal with losing him in the first place is painful enough.
The last time we were together was in January, and the cold weather is reminding me strongly of his presence.
How we would brush our teeth together every morning.
When Tsiki woke up in the morning, his mouth would always be crooked.
A little to the right side, as if someone numbed a corner of his mouth, as he would slowly waken, his grin would even out.
I pointed this out to him once. He never noticed it before.
We'd usually keep warm all wrapped up in our comforters watchingFuturama, Tsiki could never get enough of the episodes he downloaded, always wanting to watch one more before we retired into bed.
As I watched his videos and looked at his pictures, my loneliness for him runs deep.
I am learning to live again, but i'm scared, my fear is ever present and I miss Tsiki's life, his skin, his strength and his kisses, but because I will never forget those same things is why I will carry them on for him.

אח שלי, הרבה מדי דברים קרו מאז שהלכת

אתה יודע שאני לא מתרפק על כלום.. אני דיי חי בהווה.

אבל דברים קורים פה כל הזמן, ואתה מפספס אותם..

דברים שאם היית חלק מהם היית כל כך נהנה!

איך אפשר ללכת לפני שהספקת לחוות את כל זה?

אני יודע שהחברים שלך מתגעגעים, ואני יודע שסוזי,

ואני הכי יודע שאמא, ואבא, וענת וגם עמוס.

אז למה לעזוב ככה באמצע? זה לא היה הזמן שלך.

6 Months שישה חודשים

שישה חודשים עברו. חצי שנה.

לא עובר יום ובדרך כלל גם לא עוברת שעה בלי שאני אזכר בציקי.

את החגים הוא בדרך כלל היה מבלה איתנו (המשפחה) וכמובן עם החברים. מטייל, מדבר, צוחק.

חלק מהחגים הוא היה מנצל כדי להכניס משמרות בעבודה. לחסוך עוד כסף בשביל כל התוכניות שעשה.. לבקר את סוזי, לטייל..

ביום כיפור היה צם איתנו. (אלא אם כן היה עובד או בזמן שטייל - לא יכול היה לצום)

ידע לסדר את העדיפויות בחיים שלו בדרך שנתנה לו את המקסימום. מבחינת מימוש החלומות שלו, הקשרים שלו עם אנשים, לפעמים ניצל את הזמן יותר מדי טוב, והיה מגיע לרמות לא מוכרות של עייפות..

מקווה שאתה מנצל את הזמן שלך הכי טוב שאפשר איפה שאתה נמצא, אח שלי.

אורן.

Six months have passed. Half a year.

Not a day, and usually not an hour goes by without me remembering Tsiki.

He would usually spend the holidays with us (the family) and of course with his friends. Going on trips, talking, laughing.

Some of the holidays he'd use to get some more shifts at work. So he could save more money for all his plans. to visit Susi, to travel..

On Yom-Kippur he'd fast with us (Unless he was at work, or when he was traveling - he could not fast)

He knew how to prioritize in the way that gave him the most out of life. In terms of dreams realization, his relations with people, he sometimes made too good a use of his time, and would get to unbelievable degrees of exhaustion.

I hope you're making the best of your time where ever you are, my brother.

Oren.

Sleepy :) ישנוני

שנה טובה! Shana Tova

שנה טובה ומבורכת לכולם!
שתהיה שנה של אהבה, שמחה תקווה ורגיעה.

שלא נדע עוד מצער, ונדע לזכור את אלה שאנחנו אוהבים, ולא לשכוח.

Have a great and blessed year everyone!

Have a year of Love, Joy, Hope and Peace of mind.

That we shall know no more sorrow, and will remember all those we love in our hearts.

Fallen / Sarah McLachlan

Heaven bent to take my hand
And lead me through the fire
Be the long awaited answer
To a long and painful fight

Truth be told I've tried my best
But somewhere along the way
I got caught up in all there was to offer
And the cost was so much more than I could bear

Though I've tried, I've fallen...
I have sunk so low
I have messed up
Better I should know
So don't come round here
And tell me I told you so...

We all begin with good intent
Love was raw and young
We believed that we could change ourselves
THe past could be undone
But we carry on our backs the burden
Time always reveals
The lonely light of morning
The wound that would not heal
It's the bitter taste of losing everything
That I have held so dear.

I've fallen...
I have sunk so low
I have messed up
Better I should know
So don't come round here
And tell me I told you so...

Heaven bent to take my hand
Nowhere left to turn
I'm lost to those I thought were friends
To everyone I know
Oh they turned their heads embarassed
Pretend that they don't see
But it's one missed step
You'll slip before you know it
And there doesn't seem a way to be redeemed

Though I've tried, I've fallen...
I have sunk so low
I have messed up
Better I should know
So don't come round here
And tell me I told you so...

Eating :) 

Soon

תמונות.

מיינתי ומצאתי לא מעט תמונות של ציקי אותן אפרסם בקרוב.

הנה אחת:

At our parents 

*Hebrew* זכרונות

נזכרתי בו שוב היום. הזמן נוטה להשכיח, אבל החיים נוטים להזכיר.

חייל נהרג בטנק. הוא היה מפקד טנק. גם ציקי.

עומדים לקצר את שירות המילואים החל משנה הבאה. לציקי זה כבר לא ישנה.

עלו לי דמעות בעיניים. הן לא ממש ירדו.

אומרים שאסור לבקר את הקבר יותר מפעם בשנה. כדי לא לחיות את המוות,

אלא לחיות את החיים.

אבל הזכרון חי. לא צריך ללכת לקבר כדי להזכר. הזכרון חי בראש, חי בתמונות, חי בסרטונים, חי באנשים.

וכאשר הזכרון מכוון לאדם שמת, אתה לוקח את הקבר שלו איתך לכל מקום..

אני עושה את זה כדי לזכור. בשביל זה יש תמונות, יש סיפורים, יש משהו שאנשים מחזיקים,

כדי שלא יישכח.

Tsiki & Susi. December 2004 

Fourth Month By Susi

-You need to take the goodness out of the sad, and make it 'beautiful sadness'. Being sad because you knew you could have been much happier, makes you feel better".-Southpark.
".. i think this applies to us a lot! Even though most of the time i am unhappy about not being with you, and i feel sad about it, and miss you like crazy, i gotta remember there's someone out there (6000 km away) that's perfect, and perfect for me, and i love her (you), and i know we'll end up together soon! Knowing this makes me happy and makes all this sadness beautiful! I hardly seeing myself as needlessly and purposelessly torturing myself, i gladly torture myself with the sadness of our distance. i don't think there's anyone like you on this face of this planet, your the one for me." - written by Tsiki on October 25th.

Four months. Four months. such time has passed. But looking through his letters, his videos, our pictures, i am waiting for someone to jump out of the woodwork and laugh at this terrible joke. I wanted to share with you all what he wrote, just so you all could know what a wonderful boyfriend he was aside from being my partner in this universe. My rememberence of his love keeps my soul warm during the lonely nights..

שלום אחרון / אמיר נשר

יומיים חלפו מאז האמת הצועקת מבכי, נעלמת כמו מלאך ותפסת את מקומך...
דמעות תפסו אותי הרחק מכפר סבא וקרוב לתל אביב, איבדו בי את החשק לצעוק וסילקו את השמש מהיום לתחילתו של הלילה... אחרי הודעתו של שי חי על מותך.
חלפו מספר שניות והעולם... העולם עדיין ממשיך לצעוד אל עבר המחר... לרגע לא נעצר, לרגע לא חושב על הנשמה הטובה והנשימה בגוף שכולו מוגבל...
מחוגי השעון לקחו עמם את הזמן ונלחמו בי ללא ערף... כך הרגשתי כאשר המשפט הבא התקיים בראשי "אני כאן ואתה שם... השאלה היא איפה??"
דקות אחדות לפני שפגשת את דמותה העוטפת של אמא אדמה... כוכב אחד קטן תפס את מקומו בחלקה הטובה של הלילה... הביט בך מרחוק והתחיל את נפילתו אל תוך הים... כוכבים אחרים פשוט מחאו דמעה שקופה... רותם שני ואביעד דותן לבטח קיבלו אותך הכי יפה... ממש מקסימים...
אז כמו שחשכה מחשבתי כמה שעות לפני כן במשפט "אני כאן ואתה שם... השאלה היא איפה??" חשכה מחשבתי גם ימים אחדים לאחר מכן... ימים שקטים ועצובים... מלאים בפחד גדול...
בין מציאות לדמיון... בין גיהינום לגן עדן... עומד זורק עוד אבן... לבד !!

© כל הזכויות שמורות.

אמיר נשר.
לוחם נולדת, לוחם נהרגת / אמיר נשרדם נשפך ונדם גופךצלקת מלחמתית השארת במותךתצית עוד כוכב ותאיר נשמתךחיוך קטן מסגיר כאב של אהבהעל משכבך בשלום תנוחבין מלאכי רצון נושבת איתך הרוחאלוהים מבחין, שומר ובטוחדמעה שקופה זלגה, דמעה של געגוע...נפרדת מעולם שאותך אוהבמתחת לאדמה עליך רק חושבנולדת לוחם ונהרגת בטון כואבעד מתי נקבור? עד לאן נלך ?

© כל הזכויות שמורות.

אמיר נשר.

*Hebrew* סיפורים על ציקי

ציקי היה הרבה דברים. אח, חבר, ידיד.

ציקי היה גם.. גמלוני ובעל נטייה להפיל דברים. :)

כל ארוחת שבת, היינו מחכים עד שהוא יפיל משהו, ישפוך, או שיחליק לו משהו מהידיים.

עצרנו את הנשימה לקראת זה, כי ידענו שרק אחרי זה, הארוחה תוכל להתקדם ברוגע ובלי הפרעות נוספות.. :)

הוא היה לוקח את זה בחיוך, וכך גם אנחנו. עכשיו אנחנו נזכרים בו כל פעם שמישהו מפיל משהו, או כאשר כוס נשפכת.

אני פחדתי להשאיל לו דברים, כי אף פעם לא הייתי יכול להיות בטוח שהם יחזרו, או שיחזרו שלמים.

הוא היה מבטיח שיחזיר, ובאמת משתדל, אבל הוא היה שוכח. היו לו הרבה דברים על הראש.

אני מודה שהייתי קצת (או יותר מקצת) קשוח כלפיו. עם ולמרות שהוא היה אחי הקטן.

אולי הרגשתי שהוא מתרחק ממני קצת. עם כל החברים, הידידים, העבודה והלימודים, לא תמיד נראה שיש לו זמן בשבילי, או את הסבלנות. וקצת הגבתי בהתאם.

ציקי היה גם מבולגן. איכשהו, הוא תמיד הסתדר עם זה. או יותר נכון, אמא שלנו הסתדרה עם זה. הוא היה מגיע הביתה, מהלימודים, העבודה, או צבא, זורק את הדברים שלו בכניסה, הולך לאכול או לשתות משהו ונשכב על הספה, לדבר עם החברים, או סתם לעצום קצת עיניים. לי הוא תמיד היה אומר לשים את הדברים שלי במקום, אחרת אמא תתעצבן... :)

כאשר ניסה ללמוד ספרדית, הוא הדביק פתקיות צהובות על כל דבר בחדר שלו עם השם בעברית ובספרדית, ואז החליט שהוא נוסע עם החברים שלו לתאילנד במקום לדרום אמריקה...

הוא היה מתקשר אליי באמצע היום לעבודה ומבקש ממני פרטים לגבי שעות ותדירות של אוטובוסים - מהצבא הביתה, או מהלימודים.. כי ידע שכמעט תמיד אני יושב ליד מחשב שמחובר לאינטרנט.

כשחברים היו באים אליו (זה היה בדיוק שהוא סיים את הקורס ברמנים) אז הוא היה שואל כל אחד מה הוא רוצה לשתות וממש משקיע , ובסוף אף אחד לא יכול היה לשתות את זה כי זה היה חזק מדי..

3 Months After. From Susi

To mark the 3 month of Tsiki's passing, i would like to share something i wrote when we were together. Perhaps simply to paint a mental picture, but more so to share with everyone how dear he was to me...

- As he sleeps ten feet away, I want to wake him up and tell him i love him one more time. Only because I know he has things to do in his life, but he should know how i feel. If I had it my way, i would find a way for us to be together tomorrow. Because with Tsiki, I can't wait to fall asleep with him and to wake up with him next to me. I want to watch him sleep and smile, because everything he does gives meaning to the beat of my heart. Can I ever be so lucky?- Written on September 3, 2004

Tsiki on Recruitment day. Year 2000 

From Susi מאת סוזי

Dearest love,

Almost two months have flowed through my heart since your passing, Today I was listening to some cheesy music on the radio while I was driving and could only imagine that you were beside me, making the same stressed out faces I was while singing such a song. For all the day, that moment created a sense of peace and a splinter of happiness.

I'd like to believe you show up in the oddest place. Perhaps my dreams are not only my subconscious, but also yourself manipulating the conversation in such dreams.

This morning was quite trying. I waited for my mother to leave the house so I could finally wail about the pain inside and let it out. The ache in the right side of my heart is still there. The same ache that was created the minute I found out from Nadav that you were dead. His words are on permanent replay in the back of my mind. I really thought I wouldn't make it through these days without you, but I did. Most of the time I am just pleased that the day finally ended and I can go to bed…. Days pass and pass. Empty days.

I had a dream where I knew you were dead and I convinced myself you weren't. My naive ness made everything better and I got through the dream. After I woke up thought about the dream and really wish I could emulate the dream.

I want to live the innocence of loving you, in a world where tragedies don't happen to the Tsiki and Susi's of the world. Where we live the dream of being together and have our future. I want and will it so much some mornings I wail like this one.

Time passes as I miss my father, a man of my past and you, the man of my future. I am trying to see the beauty in the days,…of the sky, of my friends… but it's such an effort sometimes. I keep myself busy with working and reading but the pain is still there, I don't doubt it has made a home in my heart. My tears still flow but I am getting better and better for saving them for a silent evening alone, where no one sees my pain. I think about you still, every moment. You have always had my up most attention I don't know why it would change now. I miss you Tsiki, I cry for you and yearn to be with you, I don't understand why chance would be such a big player in our lives but it was. How we could live parallel lives for only a year, to have been a piece every second of every moment for each other and because of each other and then, cut so short.

It was chance to meet my soul mate, and chance that you left us. We were soul mates- weren't we? And since you've been gone, I have been trying to figure out if a part of my soul died with you or if a part of your soul is with me perhaps both. Either way I wish I could have it all back. I have to find a new sense of self without you. It hurts to know this was beyond anyone's control, that whatever force was played at that moment it took away something grand.
I love you,

Susi

Bands Tsiki Liked

להקת "הדג נחש" שרים היפ-הופ עברי
The group "The Fish-Snake" sings hip-hop in hebrew

להקת "שוטי הנבואה" שרים מוסיקת עולם
The group "Fools of the Prophecy" sings world music

Just Tsiki 

Tsiki and Assaf 

Another one at the birthday

Tsiki at a Birthday Party 

Dearest Tsiki (From Susi)

Dearest Tsiki,

Next week marks a month since you've left us. The shock of your death
has passed and the pain in my heart becomes a physical reminder of the
unbelievable devastation your family, friends and myself have gone
through.

Every night I look forward to sleep, to temporarily numb myself from
the reality that I must wake up every morning knowing I won't have
your voice in my ear to make the day worth going through.

When I first met you and we parted, and every time thereafter, there
was an element of shock to accepting your absence. A week before you
died, we ecstatically looked forward to your trip to the Oklahoma. It
would have been the last time we would have to say goodbye to one
another, for I was moving to Israel and we were going to start
something we always dreamt together about, which was to never saying
goodbye again.

Tsiki, I still can't bear the thought that we will never have that day
where we never say goodbye That every moment I breath in or feel the
warm tears flowing from my cheeks it's another moment without you. And
every morning I wake up, it's another day farther from the last time I
saw you instead of towards the day I would see you again.

When I go to the bathroom, and wash my face. I am reminded when I
bought my face wash and think "this bottle was full before this all
happened". I look at my clothes and my books I brought and think "I
picked these out before this all happened". There are times where I
think: has it been already a month?? And then other times where my
tears are flowing and my heart is aching for the life you lost and the
life I lost with you when I don't remember what it was like before all
of this, before I lost my father and then you. You are everywhere with
me because I never imagined a day without you. I imagine and hope you
are sitting next to me on the swing at the park, that you are aching
and miss me as much as I do you. Are you?

Before all of this happened, I believed in a god, in spirituality. I
prayed every night and accepted all the hard things in life. I
accepted the challenges everyday life brought me. The solitude Peace
Corps life brought me, how I was forced to face myself in ways I never
knew how- throughout this year I have thought and thought and my
conclusion before your death was this: everything I chose in life
brought me to you.

This is why my days are empty. This is why the sun shines in my face
every morning and I don't feel it, and when the day ends I am simply
surprised that it completed itself.

I always told you my favorite quote: Tis' better to have loved and
lost than to have never loved at all. I always took that to mean any
relationship in general. Now, this quote has such a painful
connotation.

I never wanted to be the person I am right now. That girl, poor girl.
"She's young, she'll get over it, she'll move on" they say. They
didn't know our love did they? How we loved one another crazily and
passionately, perfectly. Do they know how we would argue the name of
our first born, or how you told me I could convert as a reform Jew and
we marry in Cyprus or to an Orthodox one and marry in Israel. Do they
know how we decided that we didn't have to wait until a ripe old age
to have children, that we were both ready for each other and a family
in the near future? Many did, many didn't. This heartache will never
cease my love. This heartache I welcome, I never want it to leave.

I never wanted to lose you, or have this pain of having to realize
each day that it is another day without the most blessed gift I have
ever known. You.

I miss you.

Susi

My Eulogy ההספד שלי לאחי

לאח שלי:

חזק, חכם, חבר אמיתי.
לא חשבתי שאני אהיה זה שמספיד אותך.
אתה, עם כל החיים שבך, הכוח, החיוניות.
הספקת כל כך הרבה, ועם זה, כל כך הרבה נשאר לך להספיק עוד.
חיברת מסביבך כל כך הרבה אהבה.
אהבה במעגלים: משפחה, חברים מהצבא, חברים מהלימודים, חברים מהטיול, חברים מהילדות..
ילד שמח, עם המון רצינות, וגם לא חסר רוח שטות. איזנת את הכול ביחד.
ידעת לדבר עם ההורים ולשמור על הזהות שלך ועל הרצינות שלך מבלי לפגוע בהם, ומבלי להתפשר.
עשית תוכניות שנפרשות שנים קדימה, חודשים, שבועות וימים.
ידעת תמיד לעזור כשצריך. ידעת להראות דאגה, וגם אהבה.
שמחה וטוב לב היו בבסיס שלך, בתוך תוכך, ולקחת אותם כטבעיים ומובנים מאליהם.
אני מקווה שאתה עכשיו באמת במקום טוב יותר.
מגיע לך. מגיע לך הטוב ביותר.

מתגעגע,

אחיך,
אורן.


To my brother:

Strong, smart, a true friend.
I never thought I’ll be the one eulogizing you.
You, with all the life inside of you, the strength, the vitality.
You’ve done so much, yet, had so much left to do.
You weaved so much love around yourself.
Love in circles: family, army buddies, school friends, friends from your trips, and childhood friends…
A happy kid, with lots of seriousness, yet not lacking in mischief. You balanced it all together.
You knew how to speak to our parents, while keeping your identity and integrity, without hurting them, and without compromising.
You’ve made plans spanning years ahead, months, weeks and days.
You’ve always known to lend a hand where its needed. Caring and love were a part of you.
Happiness and kindness were at your core, inside of you, and they were as natural as breathing for you.
I hope that you are truly in a better place now.
You deserve it. You deserve the best.

Missing you,

Your brother,
Oren.

*Hebrew* מאורית לציקי

לציקי

יש לי ידיד שאומר שמי שמת בעצם נולד למקום אחר, שהעולם שלנו הוא רחם גדול ומי שיוצא מפה יוצא אל חיים אחרים.

אולי, אבל זה לא ישנה טיפה מהכאב והגעגועים של אלה שאוהבים אותך.

בתור ידידה של אחיך ידעתי עליך מעט מאוד. מה שאני זוכרת זה בעיקר נער מתבגר רזה מתוק וביישן. דווקא בפעם האחרונה שנפגשנו דיברת איתי סוף-סוף, היית מקסים ועזרת לי לפתור תשבץ. אולי זו הייתה יכולה להיות תחילתה של ידידות מופלאה...
עכשיו כשאני מתבוננת בתמונות שלך אני מחפשת את הילדון הרזה ורואה במקומו גבר אמיתי.

כל מילת כאב שאכתוב כאן (והכאב גדול הוא) לא תשתווה לקצה קצהו של כאב המשפחה שאיבדה אותך; כל כך צעיר, כל כך מבטיח, מוצלח, מתוק. גם לא לכאב של החברים הקרובים שלך שפגשתי לאחר מותך, שכל כך המומים ומתגעגעים ומתקשים להשלים עם הפרידה, כך שאני לא מרגישה שיש לי זכות לשפוך פה את הכאב הפרטי והזניח שלי.

מה נשאר לי לאמר לך, ציקי, אולי דווקא בגלל שהיית כזה גבר מוצלח השכלת "להיוולד" למקום האחר לפנינו...
אני מקווה שנולדת למקום שבו טוב לך. מגיע לך.


אורית, ידידה של אורן

Site Update עדכון אתר

שלום לכולם!

קודם כל, תודה על כל התגובות, וכמובן תודה רבה לכל מי שכתב, זה משמח אותי לדעת שלציקי היו כל כך הרבה חברים טובים..

רציתי לומר, שמי שמעוניין לכתוב על ציקי, כמובן מהכירותו איתו, יכול לשלוח אליי את המכתב, או טקסט מכל סוג שהוא

שיכול גם לכלול גם תמונות אל הכתובת:

jumper1770@hotmail.com

ואני אפרסם באתר לאחר שיקול דעת.

שוב, תודה רבה לכולם,

אורן.

Hello everyone!

First of all, thanks for all the comments, and of course, many thanks for all the people who wrote for the site. It warms my heart to know that tsiki had so many good friends..

I wanted to say, that anyone who want to write about tsiki (from knowing him naturally), can send me texts of any kind - letters, or any other kind, including photos - to my email at:

jumper1770@hotmail.com

and I will publish it after consideration.

Thank you all, again,

Oren.

*Hebrew* לציקי מאלעד

ציקי

לא יודע אם אני יכול לסכם 10 שנות חברות עם אדם שכל כך אהבתי,במיוחד עכשיו שרק האסון הנורא הזה מהדהד בראשי .
מהשניה שאני קם בבוקר ועד שהעיניים נעצמות לגמריי בלילה, רק עליו אני חושב.אם לא עליו אז על המשפחה או על החברה שלו.
הבן אדם שאני חושב עליו כל הזמן הוא ציקי.
תמיד ראיתי בציקי אח.ממש אח.האופטימיות ושמחת החיים שלו גרמה לי להרגיש טוב.הקול שלו עדיין חרוט בראשי, קול שגרם לי להיות רגוע ובטוח שתמיד יהיה לי אותו בכל מצב, טוב או רע, בחיים, שאם אצטרך מישהו לידי יהיה לי אותו.
לאחרונה חזרתי מהמזרח הרחוק לאחר תקופה של חצי שנה.לא קל לחזור לארץ, את זה כולם יודעים, אך הדבר שהקל עליי רבות ואפילו גרם לי לרצות לחזור היה החברים שלי.
ציקי היה אחד מהם.כולנו משפחה אחת, כולנו אוהבים אחד את השני ועכשיו אני מרגיש כמו אח שכול, כמו בן אדם שחתכו לו חלק מהנפש.
ציקי תמיד ישאר בזכרוני ואת הזיכרון הזה אעביר הלאה לילדים שלי כדי שגם הם יוכלו , אפילו אם מרחוק, להכיר את הבן אדם שהיה חשוב ואהוב רבות על ידי.

אלעד פרנקלין

*Hebrew* לציקי מיובל

ציקי,

במהלך השנים אנחנו פוגשים מעט מאוד אנשים שאנחנו יודעים שימשיכו איתנו לכל החיים. היה לי כל-כך ברור שאתה הוא האיש ושנמשיך יחד לתמיד.
בזכותך שמחתי לחזור לבאר-שבע בימי ראשון, כי ידעתי שאתה תהיה שם, וכשאנחנו ביחד, מי יכול עלינו?
הרבה אנשים מנסים לחזק אותי, אבל רק אתה יכולת, רק אותך אני צריך.
לפעמים אני עוד מציץ שמאלה בצומת בדרך לאוניברסיטה, לראות, אולי תבוא? אולי כל זה לא אמיתי?

קשה לי בלעדיך.

אוהב אותך, אחי.
יובל.

*Hebrew* מהחברים בדו-חוגי

במשפחה של שלושים איש במסלול הדו-חוגי, האובדן של אחד הוא קשה, במיוחד מישהו מיוחד כמוך.

היית אחד שמי שפגש אותו התאהב בו תוך זמן כל כך קצר, והיה לאנשים את הצורך להגיד לו כמה מעריכים אותו ואוהבים אותו. כנראה שזה בזכות האהבה האינסופית לחיים ולכל מה שקשור בהם, והיכולת להסתדר עם כל קושי או אתגר שהם טומנים בחובם והכול בצניעות ראויה להערצה. בתוך כל המירוץ של החיים ושל הלימודים, רק מלראות אותך אפשר היה לשאוב קצת מהשקט, הנינוחות ושלוות הנפש המיוחדת הזו. תמיד עם חיוך, עם רצון רק לעשות טוב ולשמח אנשים, ובדרך כל כך מיוחדת שרק הנוכחות שלך הייתה מספיקה.

נתגעגע לסיפורים שלך על האופניים שנגנבו בעקביות מהאוניברסיטה, על טורנירי כדורסל במרכז הספורט ולנסיונות החוזרים ונשנים שלך לגרור אותנו לסינגל גרין ולראות אותך בעבודה.

נתגעגע לטקס הקבוע שלנו אצלך בדירה כל שבוע שהתחיל בצפיה משותפת ב-"ארץ נהדרת" ונגמר במשחקי פלייסטיישן סוערים אל תוך הלילה. הכנת לנו תפוחי אדמה חריפים שבקושי יכולנו לאכול ולכל אחד את המשקה שהוא אהב, או שהצלחת להתאים לו מהבר בדירה.

כל פעם שהמתרגלת בפסיכולוגיה היתה אומרת איזה ביטוי עמום, היית מגלגל עיינים כלפי מעלה ובחצי אנחה חצי צחוק, שואל את עצמך כמו שכולנו שאלנו את עצמנו - מה אנחנו עושים כאן?

יחד עם זאת, כל-כך נהנית מהלימודים והשקעת בהם, והיו לך גם תכניות להיות יועץ ארגוני בעתיד.זה תמיד נראה כאילו לא התאמצת בכלל להצליח בלימודים, וכל דבר שעשית והצלחת בו נראה ככה.

נתגעגע למבט הנוצץ שלך בעיניים כל פעם שסיפרת לנו על סוזי. סוזי, החברה האמריקאית שלך, איך התאהבתם, ולאחר כל-כך מעט זמן של הכרות קעקעתם שניכם את המילה נאמנות. החברות והקשר שלכם היו כל-כך יחודיים - שני אנשים שנמצאים בשני קצוות של העולם, לא רואים אחד את השני חצי שנה ונפגשים כאילו לא נפרדתם לשניה, והתכנונים שלכם על חיים משותפים בארץ. פתאום ראינו שסיפורי האהבה הגדולים יכולים לקרות גם במציאות ולא רק באגדות. כשהיא הגיעה לארץ בתקופת הבחינות, התאהבנו בה בשניות כמו שאתה התאהבת בה בתאילנד. ועכשיו כשהיא נמצאת פה, אנחנו מחבקים אותה בשבילך.

אנחנו לא נפרדים. אתה ממשיך להיות איתנו בשיעורים, בערבי כיתה, במסיבות בברקה, ובכל יום חמישי ב-12 בצהריים בדשא, במסורת שאתה פתחת עם יום ההולדת שלך לפני חצי שנה.עדיין מדברים עליך בלשון הווה, כי היית חלק בלתי נפרד וכל-כך משמעותי בחיים שלנו.

אוהבים, הדו-חוגי.

*Hebrew* לציקי

ציקי- החבר הטוב,האיש המנומס,המארח הנדיב,הברמן האדיב כל אלה ועוד בהחלט מתארים אותו, אבל אם תשאלו אותי אז יש משפט אחד שמתאר אותו הכי טוב- מישהי שלא ממש הכירה אותו שאלה אותי מי זה ציקי, זה שתמיד מחייך? כן הוא תמיד חייך גם כשהיה מפסיד בכדורסל או בפליסטיישן וגם כשסתם היה לו רע.
ציקי זה האיש שאם ביקשת ממנו משהו הוא אף פעם לא אמר לא.זה שאם תחפשו בכל העולם מישהו שיגיד עליו משהו רע אתם תתייאשו.
כנראה שהמשפט שאלוהים רוצה את ההכי טובים לידו הוא נכון, כי לי אין הסבר אחר.

אוהד סילוק

*Hebrew* על ציקי

ציקי איל. בן 23 במותו. אח לאורן וענת. בן למשה ותרצה. חבר להרבה מאוד אנשים. אהובה של סוזי.

אהב לצחוק, אהב ללמוד, אהב סרטים ומוסיקה והרבה טיולים וחברים. אהב לשחק עם האחיין הקטן שלו, בן. אהב את החיים והחיים אהבו אותו.

ציקי ידע בדיוק מה הוא רוצה בחיים. ידע מה מעניין אותו ללמוד, ידע מי תהיה אשתו לעתיד, ידע מי החברים שלו, וידע שהמשפחה שלו תמיד תהיה שם בשבילו.

לכתוב עליו עכשיו בלשון עבר, לא ממש נראה הגיוני. ציקי תמיד חי בהווה, עם הפנים לעתיד, והמון תקווה וביטחון.

כולם מתגעגעים אליך ציקי.. ואני במיוחד.

אחיך,

אורן.

Tsiki and Ben, his Nephew

Tsiki and Susi In Jerusalem

Tsiki and Susi at Ko Phi Phi

Tsiki At the Hermon Mountain 

Tsiki Dancing 

Bike Trip At the Carmel 

Tsiki's Life

We're the friends and family of Tsiki Eyal. Born 2.12.1981, Died 25.4.2005
He will always live in our hearts.