ציקי,
במהלך השנים אנחנו פוגשים מעט מאוד אנשים שאנחנו יודעים שימשיכו איתנו לכל החיים. היה לי כל-כך ברור שאתה הוא האיש ושנמשיך יחד לתמיד.
בזכותך שמחתי לחזור לבאר-שבע בימי ראשון, כי ידעתי שאתה תהיה שם, וכשאנחנו ביחד, מי יכול עלינו?
הרבה אנשים מנסים לחזק אותי, אבל רק אתה יכולת, רק אותך אני צריך.
לפעמים אני עוד מציץ שמאלה בצומת בדרך לאוניברסיטה, לראות, אולי תבוא? אולי כל זה לא אמיתי?
קשה לי בלעדיך.
אוהב אותך, אחי.
יובל.
תגובה 1:
Boy, I sure do wish I could read this...
הוסף רשומת תגובה