כל
אזכרה מזכירה לי מחדש את התקופה הנוראית הזו לפני 11 שנה. ביום שבו קיבלנו את
הבשורה הזו.
זה
היה יום שבת בבוקר ועבדתי עם אלעד, והוא קיבל טלפון, ענה ואז אמר לי בפרצוף חיוור
שציקי כנראה מת.
עזבנו
הכל ומשם הכל כבר מתערבב לי. אני זוכר מקטעים של זיכרונות, מראות, ומילים. אבל מה
שאני זוכר בברור זאת ההרגשה הנוראית הזו ששברה אותי ואת כל החברים . עד עכשיו אני
לא מצליח להתמודד עם זה.
ציקי
היה חבר מאד טוב שלי, ישבתי לידו לאורך כל תקופת התיכון, הוא היה חרוץ וחכם, מלא
אנרגיות ומלא אור.
ציקי
מאד נקשר לאנשים ואנשים נקשרו אליו. הוא היה תמיד משתף ומספר לנו כל מיני דברים.
אני
זוכר שהוא סיפר לי על האחיין שלו בן ועל כמה שהוא חמוד, ועל איזה דבר חדש שהוא
עשה.
אני
זוכר שציקי ונדב טסו לאוסטרליה והתקשרו אלי מחו"ל ושאלו אם אני רוצה לטייל
איתם בתאילנד.
אחרי
כמה שבועות הייתי על מטוס. אני מאד שמח על ההחלטה הזאת, שהובילה לחוויות מדהימות
שהיו לנו בטיול. הזיכרונות האלו ישארו איתי כל החיים.
אני
זוכר את ציקי בחור גבוה עם כתפיים רחבות, זקוף, וחסון. זוכר אותו עם מכנסיים קצרות, גופיה, כפכפים והקעקועים של דרקונים שלו.
אני
זוכר שהוא היה רץ במדרגות מהחדר למטה ונועל את הנעליים שלו על המדרגה האחרונה.
אני
זוכר אותו נוהג בחיפושית הכחולה של עם הפסים, ושהשיא שלו היה פחות מ-20 דקות
ממזכרת בתיה לגן יבנה.
אני
זוכר בקורס ברמנים שהיינו מתחלקים מי נוהג ומי שותה. אני זוכר את הדירה שלו ושל אסף
בב"ש ואת הזמנים שבילינו שם כל החברה. את כל הכיף.
אחרי
11 שנה, עדיין האנרגיות שלו והטוב שלו מלווים את כל החברים ומשפיעים עלינו.
לא
פעם אני מוצא את עצמי מכניס שירים שציקי אהב לפלייליסט כדי להיזכר בו. עצוב לי אבל
אני מחייך כשאני נזכר בו.
אפילו
היום עם הילדים אני פתאום מוצא את עצמי עושה דברים שאני וציקי אהבנו לעשות,
שירים וריקודים מצחיקים בלי שהתכוונתי. מאד הייתי רוצה שיכירו אותו.
ציקי
היה זה שמחבר בין כל החברה שלנו אהבנו ועדיין אוהבים אותו מאד. וגם היום הוא ממשיך
לחבר ביננו.
