עוד שנה עברה, עוד יום הולדת שלי, ועכשיו הגיע יום ההולדת של ציקי.
ציקי לא מחייך הרבה בתמונות, אני לא בטוח למה, אבל בחיים הוא דווקא חייך דיי הרבה והיה שטותניק.
אני חושב שאם הוא היה כאן היום הוא היה מתוסכל ממצב העניינים בארץ כמו כולם, אבל גם שהוא לא היה מתלונן על כך הרבה. הוא היה יותר בעניין של לעשות מאשר להתלונן.
אבל קשה לומר. החיים לוקחים אותנו למקומות שלא ציפינו להגיע אליהם. את המשפחה שלי יותר מאשר חשבנו.
אני אנסה לנצל את היום לזכור את ציקי ברגעים המתוקים ביותר שלו - כשהיה האח הקטן שלי עוד לפני שגדל להיות גבר. ולמצוא את החיוך בתוך העצב. מקווה שגם אתם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה