יום ראשון, ינואר 04, 2009

המלחמה בעזה

רציתי לומר כמה מילים על המלחמה בעזה גם, אבל לא רק, בגלל הכניסה הקרקעית לעזה אתמול בלילה.

במלחמה הקודמת, מלחמת לבנון השניה שהתרחשה ב-2006, לא רציתי לכתוב כאן היות והפצע האישי שלי היה פתוח ומדמם עדיין, ולא רציתי גם לערב כאב בכאב ולקשר את מה שקרה לאחי למה שקרה לכל כך הרבה אנשים אחרים ומשפחות אחרות.

הפעם, ממרחק הזמן, רציתי לאחל לחיילים שלנו בהצלחה, ולקוות בשבילם ובשביל משפחותיהם שכולם ישובו בשלום הביתה.

אין לי ספק בצדקת המלחמה. הקורבנות שאנחנו מקריבים והחיילים שאנחנו מסכנים הם לצערנו הדרך היחידה להפסיק את המטרת הטילים על יישובי הדרום, וכבר בתחילת המערכה ראינו שהחמאס מסוגל להגיע הרבה יותר עמוק לשטח המדינה מאשר יישובים "דרומיים" כמו שדרות ואשקלון.

אני רואה וכואב גם על מות אזרחים וילדים בצד השני. הכאב שלהם שווה לכאב שלנו, והזעם מעוור את עיני שני הצדדים.

עם זאת, אני רואה הפצצת מסגדים כחיונית (עם התראה מראש) כאשר קיים חשד לשימוש במקום כמצבור תחמושת ומקום מסתור למחבלים. זו מלחמה, ומטרתה להביא לרגיעה. מטרת החמאס המוצהרת והמתקיימת היא לא לתת לישראל מנוחה וכל שכן זכות קיום.

אני מקווה שנגיע לתוצאות בהקדם, ויבוא שקט ושלום גם לנו וגם להם.

אין תגובות: