יום ההולדת של ציקי מתקרב.
אני זוכר את יום ההולדת שלו כמו שאני זוכר את שלי מפני שתמיד חגגנו ביחד.
היינו יוצאים עם כל המשפחה לבית קפה או מסעדה, אוכלים ארוחה או סתם שותים קפה עם עוגה או קינוח.
עד 2005 אני זוכר רק שנה אחת שלא חגגנו ביחד, וגם אז (שנת 2000) זה היה בגלל שטיילתי בחו"ל תקופה ארוכה.
שבע שנים בינינו שהולכות ומתארכות עם כל שנה שעוברת. יום ההולדת שלי הוא כבר לא שלי מזמן. הוא של הזכרון המשותף של יום ההולדת של שנינו.
לא תמיד שמחתי לחגוג את ימי ההולדת של שנינו ביחד, ועכשיו כבר שנתיים אני מרגיש שזה כמו חלק שחסר לי בחיים. אולי זה ההרגל ואולי זה שהוא פשוט חסר לי.
דברים חדשים קורים, החיים לא עומדים במקום, הם כל הזמן משתנים ומתחדשים.
אבל יש דברים שתמיד ישארו אותו הדבר.
מתגעגע אליך אחי.
*
Tsiki's birthday is coming.
I remember his birthday the same way I remember mine, because we always celebrated together.
We used to go out to a restaurant or a coffee place, have dinner or just coffee with a cake or dessert.
Up until 2005 I only remember one year in which we did not celebrate together (2000) and that was due to my long period of travelling abroad.
Seven years between us which grow longer each passing year. My birthday hasn't been mine for some time now. It belongs to the joint memory of our birthdays together.
I didn't always enjoy sharing my birthdays with him, and for the second year now I feel like a piece is missing in my life. Maybe its the habbit, and maybe its simply that I miss him.
New events unfold. Life does not stand still, they keep changing and renewing.
But some things will always stay the same.
I miss you my brother.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה