יום הולדת 43 לציקי

 

יום ההולדת של ציקי הגיע שוב.

במקום מסוים אני שמח שהוא לא איתנו. כי אם הוא היה איתנו, הוא היה הולך למלחמה הזאת, והיה מסכן את עצמו כמו רבים אחרים, ויכול להיות שגם לא היה שורד. בעיקר כלוחם במילואים, לאחר סיבובים מרובים של שירות.

אני יודע שגם הטבח של השביעי באוקטובר וגם המלחמה שהגיעה אחריו היו יושבים לו חזק על הלב. כי עם כל היכולת שלו למדר חלקים שונים בחיים שלו, הוא לא יכול היה להתעלם ממה שקורה מסביבו לטוב או לרע.

אחרי יותר משנה של מלחמה, במספר חזיתות, ו-101 חטופים שעדיין נמצאים ברצועת עזה וסובלים לאין שיעור, קשה לחשוב מה ציקי היה עושה. האם הוא היה פועל במחאה? האם הוא היה יוצא למילואים? האם הוא היה עושה גם את זה וגם את זה? כנראה שכן.

אבל הוא לא כאן, והוא לא כאן כבר הרבה זמן. חבריו התפזרו וחיים את חייהם שלהם, עם משפחות משלהם, וילדים. אבל הוא יהיה צעיר לנצח.

אוהב אותך אח שלי.

יום הולדת 42 לציקי

 שלום לכולם!

עוד שנה עברה, בלי ציקי.

שנה של תהפוכות יותר מאשר שנים קודמות.

במידה מסוימת אני שמח שציקי לא כאן, והוא לא רץ להתנדב למילואים - ומסכן את עצמו.

כי אין לי ספק קל שבקלים שזה מה שהוא היה עושה. בין אם הוא בארץ או בחו"ל, עובד או לומד, מטייל או עושה כל דבר אחר.

אני רואה את כל המתים, בין אם אזרחים תמימים, או חיילים שרצו לתוך האש, וזה מכאיב ומזכיר את כל מה שהיה אז, כשהתבשרנו על מותו.

מצד שני, אם הוא אכן היה כאן, אז היו לנו עוד 18 שנים איתו כבר. וזה המון. זה עוד זמן עם אח שלי. זה עוד זמן להורים שלי עם הבן שלהם, וזה עוד זמן לציקי עם אחותו. והחברים. והדודים, וכולם.

אני מתגעגע אליך ציקי. יום הולדת שמח.

יום הולדת 41 לאח שלי

 מאתמול כבר יש לי תחושה של דכאון ומועקה.

החתיכה החסרה בלב שלי צועקת שהגיעה זמנה כמו כל שנה.

היום היית מגיע לגיל 41. כבר שנה לאחר משבר גיל הארבעים. כנראה נשוי, עם ילדים.

טרוד בענייני היומיום, עם ערימה של זכרונות ונסיון חיים. אמנם צברת לא מעט גם עד שנהרגת, אבל החיים כאדם בוגר הם שונים.

לפני כמעט שבועיים חגגתי גם את יום ההולדת שלי וכבר זה הזכיר לי ששלך מגיע עוד מעט. ההורים היו נוהגים לחגוג לשנינו ביחד. עוגות, חגיגות, שמחה משותפת.

כבר 17 שנים שלא, ואני לא בטוח שהייתי מוצא את דרכי לארץ רחוקה אם דברים היו שונים. דברים קטנים עושים שוני. דברים גדולים מערערים סדרי עולם. לפחות עבור המשפחה הקרובה, נראה לי.

אני מקווה מכל הלב, שאיפה שאתה נמצא, אתה מאושר.

ציקי, עוד שנה עברה ועוד עצב התווסף

 פיספסתי את הפוסט ליום ההולדת של ציקי ב-2021, למרות שהייתי בארץ באותו זמן. מצטער.

אבל כן ביקרתי בקבר שלו הפעם, והרגשתי קצת יותר קרוב אליו. מתגעגע אליך ציקי.

לגבי העצב שהתווסף, היום קיבלתי חדשות שבת דודה שלי, אוסנת, נפטרה הלילה ממחלת הסרטן.

יהי זכרה ברוך. תמיד אזכור אותה כשמחה, חייכנית, טובת לב ואוהבת אדם. מקווה שעכשיו היא במקום טוב יותר.

יום הולדת 39 לציקי

 יום הולדת שמח אח שלי!

אני מתאר לעצמי שאם היית בחיים בשנת הקורונה הזאת, לא היית נהנה במיוחד מהשנה.. אבל היית כנראה מתמודד טוב יותר מרובנו.

תמיד ידעת לאזן בין קושי לכיף. גם אם היית מגיע עייף ונמרח על הספה בסופי שבוע, עדיין היית מקפיד לצאת בערב ובשבת כדי להפגש עם חברים וגם להנות מהחיים.

ידעת לאזן בין אחריות ושטותניקיות באופן שרוב האנשים פשוט לא מצליחים לאזן.

העדפת להקשיב לכל מיני אפשרויות ובסוף לבחור את מה שהכי התאים לך. לכן גם בחרת בסוף לטייל במזרח הרחוק במקום בדרום אמריקה. קצת התבאסתי כי קיוויתי שאוכל לתת לך עצות מהנסיון שלי, אבל הבנתי שזו הייתה החלטה עם החברים וזה מה שייתן לך הכי הרבה הנאה.

בכלל אהבת לטייל. השנה כולנו מוגבלים לארץ בה אנחנו מתגוררים, אבל אין לי ספק שגם מהלימון הזה היית עושה לימונדה ויוצא לטייל בארץ ככל שהיית יכול.

מתגעגע אליך,

אורן

יום הולדת לציקי - 2019

חלק ראשון (נכתב באוקטובר):
אני מתחיל לכתוב את הרשומה הזאת כבר באוקטובר, למרות שיום ההולדת של ציקי הוא בדצמבר.
שנה שעברה פיספסתי. הייתי צריך לכתוב, ופשוט לא יצא לי. שכחתי. לא שכחתי את ציקי, שכחתי את הבלוג. מצטער.
הייתה לי שיחה עכשיו לגבי ציקי וזה פשוט הציף את כל הרגשות למעלה כמו צונאמי. הדמעות עלו לי לעיניים עם הזכרונות.
נזכרתי בתמונות שקיבלנו במצלמה של ציקי שהוחזרה להורים שלי. תמונות שצולמו בימים שלפני מותו. כולל ביום עצמו.
תמונות רגילות כאלה של שירות מילואים, יושבים ומשתעממים, שותים קפה, משחקים שש בש. אבל הן עדיין התמונות האחרונות של ציקי.
הוא נראה עייף אבל גם מלא אנרגיה בו זמנית. ילד-איש שכל חייו לפניו. תוכניות על גבי תוכניות, לימודים, אהבה, חיים שלמים.
אולי זה טוב שלא לדעת מתי הסוף שלך מגיע. אולי זה עדיף שזה מגיע בהפתעה. אין לך זמן להתעצב ולכעוס, אבל גם אין לך זמן לומר שלום לאף אחד. אתה פשוט מפסיק להיות. בין אם יש עולם הבא או שלא, אתה כבר לא מעורב בענייני העולם הזה. לטוב או לרע.

כשאני מנסה לחשוב עליו, אם הוא היה חי היום, קשה לי לדמיין את זה. איש בוגר, בן 37, נשוי ועם ילדים. מעניין אם הוא היה מאושר. מעניין מה היה מסלול חייו?

חלק שני (נכתב היום):
עוד שנה עברה. עוד יום הולדת הגיע.
היום ירד המון גשם וזה התאים למצב הרוח העגום שלי.
בדיוק לפני כמה ימים חשבתי איך התנהגתי אליך כשהיית קטן.
דינמיקה של אח גדול ואח קטן ומעצבן. היית כרוך אחריי כל הזמן, רצית בחברתי עוד יותר כאשר ניסיתי להתחמק ממך.
בדיעבד כולנו חכמים יותר, רגישים יותר, מבינים יותר. אבל זה לא עוזר בכלל.
גם הבדל השנים היחסית גדול בינינו לא ממש שינה. ההפך. כאח גדול ובוגר יותר משמעותית (7 שנים) - הייתי צריך להיות יותר מבין. אבל לא הבנתי. לא רציתי בחברתו.
לא הבנתי את נקודת המבט שלו, וגם לא ניסיתי להבין. כל מה שידעתי זה שהוא מעצבן ואני לא רוצה שיהיה דבוק אליי.
עם השנים מגיעה ההבנה, והחרטה, והעצב, והאשמה. למה לא לקחתי רגע וחשבתי על זה אז? ואם הייתי חושב על זה אז, האם הייתי עושה דברים אחרת? לא יודע. אבל לפחות הייתי מנסה.
סוזי שלחה אליי הודעה היום שהיא חושבת עליך. בעיקר היום ביום ההולדת שלך, אבל גם בכלל.
וזה רק מזכיר לי את איך שהרגשתי לפני שנים, ככל שהימים עברו מהלוויה שלך. כמו גלים שפושטים ממרכז הנפילה של אבן גדולה במים שקטים. הם מתחילים להאט ולהנמיך גובה, אבל כאשר זה אדם כזה קרוב שהשפיע על כל כך הרבה אנשים, הגלים האלה אף פעם לא מפסיקים להתפשט.
אוהב, ומתגעגע אליך ציקי.

אורן

פספסתי את 2018

אבל אני מבטיח שלא את 2019. אני אכתוב ביום ההולדת של ציקי.