אני נזכר בציקי כשאני רואה את גלעד. גם ציקי היה רזה (גם אם לא כל כך רזה).
אבל יותר בגלל תווי הפנים, עצמות הלחיים הגבוהות.
וגם אם אני כמעט ולא כותב, אני לא שוכח ואף פעם לא אשכח.
אני שמח שהחזירו את גלעד גם עם המחיר הכבד ששילמנו ועוד נשלם. ברור לי שזה לא מחיר סביר או שצריך לשלם. אבל איך אפשר להפנות את הגב לחייל שלנו? כשאנחנו יודעים שהוא נמצא במרחק קצר מישראל.
כל המקטרגים אומרים בעצם, תקריבו את החייל האחד כדי להציל מאות או אלפים פוטנציאליים.
אני אומר, תבחרו ממשלה שתשנה את הגישה אם באמצעות הרתעה אפקטיבית, או באמצעות חתימת הסכם שלום או שביתת נשק אמיתית.
אל תקריבו חיילים, כי זה מה שבאמת ישבור את המדינה הזו. המדינה הזו בנויה על האזרחים שלה כי הם גם החיילים שלה.
אם היא תקריב אותם או תפנה אליהם את הגב כשהם נשבים, אז אין שום סיבה להקריב בשביל המדינה.
נשמע אנוכי? לא ממש. מדינה זה עיקרון שנוצר בשביל לאחד אנשים במטרה משותפת של חיים טובים יותר. ברגע שהמדינה לא ממלאת את העיקרון הבסיסי הזה היא מבטלת את הבסיס והסיבה לקיומה.
