היום נסעתי בדרך מהעבודה, ונזכרתי בך.
האמת שנזכרתי בך "בזכות" דבר לא כל כך יפה. מישהו חתך בין נתיבים לפניי,
וזה הזכיר לי את הפעמים שבהם נסעתי איתך כאשר אתה נוהג, והיית פונה בלי
לאותת.. זה היה משגע אותי והייתי כמעט תמיד מעיר לך, אבל היית אומר "אנחנו
ממילא קרובים לבית, זה לא ממש משנה בתוך המושבה"
עכשיו דברים כאלה כבר לא נראים כל כך חשובים כמו שניראו אז.
הרבה דברים השתנו, ורק אתה נשארת.. קבוע. לא כמו שהיית אמור להיות,
לא כמו שתכננת, לא כמו שצריך.
זה גם הזכיר לי דברים טובים, את החיוך שלך, את הביטחון שלך, אפילו אותך
"מרוח" על הספה אצל ההורים אחרי שבוע ארוך או משמרת ארוכה בעבודה.
מתגעגע אליך אח שלי,
אורן.
